שולחן ערוך אורח חיים תקסז א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

השרוי בתענית איכול לטעום כדי ברביעית גובלבד שיפלוט ד*וביום הכפורים ובתשעה באב אסור:

הגה: ויש מחמירין הבכל תענית צבור ווהכי נוהגין (תוספות והגהות מיימוני פרק א' ותרומת הדשן סימן קנ"ח):

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

יכול לטעום. דאכילה ושתיה קבל עליה אבל לא הנאה ומ"ה ומשום הכי(?) מי שמודר מאיזה מאכל אסור אפילו לטועמו:
 

מגן אברהם

(א) יכול לטעם:    אם יש בו מלח או תבלין (רש"י) דלא קביל עלי' שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מקרי אכילה ושתי' ואפשר דאפי' כוונתו להנא' עצמו שרי כמ"ש ביורה דעה ריש סי' רל"ח דכל שלא אכל כשיעור מקרי טעימה ולא אכילה וכ"מ ברוקח עמ"ש סי' ר"י:

(ב) רביעית:    הלוג היינו ביצה ומחצ' (ב"י):

(ג) בכל ת"צ:    דבשלמא בתעני' שקבלו מעצמו י"ל שלא קבל עליו אלא הנאת אכיל' משא"כ בת"צ:
 

באר היטב

(א) לטעום:    אם יש בו מלח או תבלין. רש"י.

(ב) רביעית:    היינו ביצה ומחצה. ב"י.
 

משנה ברורה

(א) יכול לטעום:    אם יש בו מלח או תבלין דלא קביל עליה שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מיקרי אכילה ושתיה ואפשר דאפילו כונתו להנאת עצמו שרי כיון שאינו בולע. כתב הט"ז דדינא דשו"ע הוא דוקא לענין תענית אבל מי שמודר מאיזה מאכל אסור אפילו לטועמו ולפלוט דשם הנאה קביל עליה:

(ב) רביעית:    הלוג והיינו ביצה ומחצה:

(ג) ובלבד שיפלוט:    דאל"ה חשיב שתיה ואפילו משהו אסור:

(ד) וביוה"כ ובט"ב אסור:    דא"א לומר שלא קיבל עליה דלאו בקבלתו תליא ואפילו בפחות מרביעית אסור:

(ה) בכל תענית צבור:    היינו ד' תעניתים הכתובים דבהם נמי א"צ קבלה:

(ו) והכי נוהגין:    ובמקום סעודת מצוה שמבשלין ביום לצורך הלילה יש לסמוך אדעה ראשונה להתיר בשארי תעניתים לטעום התבשיל מעט מעט אם יש בו מלח ותבלין ולפלוט [ח"א]:
 

ביאור הלכה

(*) וביוה"כ ות"ב:    הטעם כתבנו במ"ב משום דאינהו לא בקבלתו תלוי ולא שייך לומר בהו דרק מאכילה ושתיה קביל עליה ולא מהנאה [שהוא טעם היתר הטעימה כמבואר בש"ס] ושנוי להמחבר יוה"כ ות"ב משארי תעניות צבור הכתובים אף דהם נמי א"צ קבלה משום דאינהו אין חיובן גדול כ"כ וברצון תלוי כ"ז מבואר מדברי הרב"י בשם הריב"ש. ובאשכול ראיתי שהעתיק את דברי הר"י אברצלוני שממנו נובע הדין לאסור הטעימה ביוה"כ ות"ב. דהטעם דקיי"ל אסור להושיט ידו למים באלו וכל הנאה אסורה עכ"ל. וכונתו כמו לענין רחיצה לאו רחיצה ממש אסרו אלא אפילו הושטת יד למים ה"ה לענין אכילה לאו אכילה ממש דוקא אלא ה"ה כל הנאה של אכילה ולטעם זה פשוט דוקא ביוה"כ ות"ב אסור אכן הרמ"א העתיק דעת התוספת דכל תענית שא"צ קבלה אסור:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש