שולחן ערוך אורח חיים תקט ז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקט · ז
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
להטביל כלי חדש ביום טוב דינו כמו בשבת כדאיתא בסימן שכ"ג סעיף ז':
- הגה: ודין הדחת ושפשוף כלים ביום טוב דינו כמו בשבת כדאיתא סימן שכ"ג ומותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ושמחת יום טוב (מרדכי פרק בכל מערבין ובית יוסף בשם התוספות פרק קמא דביצה):
מפרשים
(יד) להטביל וכו': ואם א"א להטבילו מעי"ט שרי וכ"ה בגמ' גבי כלי שנטמא באב הטומאה ועס"א בהג"ה דאין מורין כן וכ"כ היש"ש:
(טו) ומותר לטלטל מוקצה: שאנו מסיקין ע"ג אפר שהוסק בי"ט ומטלטלין אותו לצורך אוכל נפש לכסות הפשטיד' (מרדכי) ויש לתמוה למה לא התירו לשחוט לכתחילה לכסות באפר שהוסק ביום טוב וצ"ע (ב"י סי' תקי"ח) וב"ח תירץ דכיסוי אינו צורך אוכל נפש שהרי יכול לאכול בלא כיסוי וצ"ע דהא אסור לשחוט משום זה וא"כ א"א לאכלו וע"ק דאדרבא הא קי"ל אם שחט מותר לכסות בו כמ"ש סי' תצ"ח אף על פי שהיה אפשר לאכול בלא כיסוי וביש"ש פ"ג סכ"א כ' דוקא מה שצריך ליה טובא מותר משום שמחת י"ט אבל לא בכל אוכל נפש דאל"כ ביצ' ודגים ופירות שנתלשו בי"ט אמאי אסירי עכ"ל וצ"ע דאטו פשטיד"א צריך לו יותר מדגים וע"ק דהא כתבו דמותר לטלטל אבנים ועפר המונחים לפני פירות כדי לאכול הפירות אף על פי שא"צ להם כ"כ לכן נ"ל שמותר לטלטל המוקצה בשביל אוכל נפש אבל אסור לאכלו ולהשתמש בו וכ"מ בתוס' סוף דף ל"ח שכתבו דטלטול מוקצה התירו משום אוכל נפש וכ"מ סי' תק"א ס"ג ותק"ב ס"ג דאסור לבשל בעצי מוקצה וכ"מ סי' תק"ז ס"ב דאסור להסיק בעצים שנשרו אפילו אין לו עצים אחרים והתוספות בע"א דף ס"ב ע"ב כתבו דפת שאפה עכו"ם בעצים שנתלשו בשבת מותר דלא אמרינן יש שבח עצים בפת אלא באיסורי הנאה ומוקצה מותר בהנאה עכ"ל צ"ל דוקא בדיעבד מותר ליהנות ממנה אבל לכתחלה אסו' להשתמש בו ומה שהתירו לטלטל עלי לקצב עליו בשר היינו לפי שהוא כלי כמ"ש ססי' תצ"ט ומ"ש המרדכי שמותר לכסות הפשטיד"א באפר היינו לאחר שנתחמם ששוב אינו מוקצה כמ"ש סי' תק"ז ס"ו אלא שמביא ראיה מדמטלטלין אותו בתחלה כשהוא צונן ובהג"מ ובתוס' ל"ג לכסות הפשטיד"א רק לאפות הפשטיד"א וז"ל הרמב"ם פ"א כל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו בי"ט אלא לצורך אכילה וכיוצא בה וכל שמותר בשבת מותר בי"ט ויש בי"ט מה שאין בשבת איסור מוקצה כו' כיצד תרנגולת העומדת לגדל ביצים ושור העומד לחרישה ויוני שובך ופירות העומדים לסחורה כל אלו וכיוצא בהן אסור לאכול מהן עד שיכין אותם מבערב עכ"ל הרי לך בהדיא דמותר לטלטל מוקצה לצורך אכילה אבל אסור לאכלו כנ"ל עיקר דברים הללו ועיין סי' תקי"ח ס"ג:
(יב) להטביל: ואם א"א להטבילו מעי"ט שרי ועס"א בהג"ה דאין מורין כן וכ"כ היש"ש.
(יג) לטלטל: אבל אסור לאוכלו ע' מ"א וע' סי' תקי"ח סעיף ג'.
(ל) להטביל כלי חדש ביו"ט וכו' - ר"ל דבשבת איתא לעיל דיש מחמירים מפני שאסור להשתמש בו בלי טבילה נראה כמתקן כלי ע"י הטבילה וה"נ ביו"ט ורק אם לא היה אפשר לו להטביל מעיו"ט מותר לו להטביל ביו"ט לד"ה לצורך תשמישו היום דהרי הוא מכשירי אוכל נפש אך אין מורין כן לאחרים וכנ"ל בס"א אכן אם היה הכלי הזה כלי זכוכית דחיוב טבילתו הוא רק מדרבנן מצדד הפמ"ג דיכולין אף להורות כן לאחרים לטבלו לצורך היום אם לא היה אפשר לו לטבלו מעיו"ט:
(לא) לצורך אוכל נפש - כגון לטלטל האפר כדי לאפות במקומו או לטלטל האבנים המונחים על הפירות כדי לאכול הפירות אבל לאכול או ליהנות מדבר המוקצה גופא כגון להסיק במוקצה וכה"ג אסור: