שולחן ערוך אורח חיים תצט ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אין מולחין את החלבים ולא מהפכין בהם אפילו לשוטחן על גבי יתדות אף על פי שנשחטה ביום טוב וכן אסור למלוח בשר עליהם באויר:

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(ז) אין מולחין:    דמולח דבר שאינו אוכל גמור דשייך בו עבוד יש בו משום מעבד (ר"ן) עיין סי' שכ"א:

(ח) אפי' לשוטחן:    דמוכח מלתא שעושה כדי שלא יסריח ואתא ג"כ למימלחינהו (גמ') משא"כ בעור כמ"ש ס"ג:

(ט) שנשחטה בי"ט:    ומ"מ מותר לטלטלן דלאו מוקצה הוא דחזי להדלקה ועוד דדעתיה דאינש עליה לטלטלן ולהצניען שלא יאבדו (הג"א ב"ח יש"ש) וצ"ע מ"ש מגרעין (בסוף סי' תק"א) דאסור לטלטלן אף על גב דחזי להדלק' ועל טעם השני ק' הא כתבו התו' בשבת דף כ"ט וא"ת הא אמרי' כששוחט בר אווזא מותר להשליך הבני מעיים שהסריחו לכלבים אף על גב דנולד הוא כמו נבילה שנתנבל' בשבת ואפ"ה שרי כיון שדעתו היה מאתמול ליתנו לכלבים כשיסריח ה"נ מאתמול היה דעתו להסיר הגרעין כשיאכל התמרה וי"ל דהתם הבר אווזא נשחטה מעי"ט ואין המעיים צריכים לאווז וכיון דמבע"י דעתיה למיתבי' לשונרא אם יסריחו חשיבא הכנה מעלייתא אבל הכא הגרעי' צריכי לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרי' לכך חשיב להו נולד ול"מ מה שדעתו עליו מאתמול עכ"ל א"כ משמע דכשנשחטה בי"ט אסור לטלטל המעיים שהסריחו דנולד היא דאתמול היה עומד לאדם ועכשיו עומד לכלבים א"כ חלבים נמי אסור לטלטלן כמו גרעיני תמרה לכן נ"ל דהג"א לשיטתיה אזיל דפסק פ"ד דביצה דמותר להשליך לכלבים בני מעים כר"ש דנולד שרי אבל לפמ"ש סי' תצ"ה דנולד אסור גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה בי"ט אלא להצניען מותר דשרי' סופן משום תחילתן אבל כשנשחטה מעי"ט מותר לטלטל חלבים דחזי להדלקה וה"ה חתיכת שעוה דיכול להניח פתילה ע"ג דחזו להדלקה ועור שהופשט מעי"ט אם הוא לח אסור לטלטלו ואם הוא יבש מותר לטלטלו כמ"ש סי' ש"ח סכ"ה אבל כשנשחט בי"ט ה"ל נולד ואם הוא לח מותר לטלטלו שלא יסריח אבל אם הוא יבש אסור לטלטלו דה"ל נולד כנ"ל עיקר הדברים דוק ותשבח:

(י) אסור למלוח:    משום דסגי להו במליחה מועטת והוי כעיבוד (טור) והר"ן כ' כיון דאין דרך למלוח עלייהו מחמת איסור מוכחא מלתא דלעבדן קעביד ע"כ ואפשר דבזמן הזה דאין דרך למלוח ע"ג עור אסור למלוח ע"ג בי"ט וגם בחול אין דרך למלוח העור:

באר היטב

(ה) לשטחן:    דמוכחא מלת' שעושה כדי שלא יסריח ואתא ג"כ למימלחינהו ובמליח' יש משום עיבוד אבל גבי עור בס"ג אע"ג דשרי' ליה ליתן במקום דורסין מימר אמר דחזי למיזגא עלייהו.

(ו) בי"ט:    וכתבו הפוסקי' דמ"מ מותר לטלטלן דלאו מוקצה הוא דחזי להדלקה. והמ"א העלה לפי מ"ש בסי' תצ"ה דנולד אסור א"כ גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה בי"ט דהוי נולד דמאתמול לא היה עומד להדלקה. אלא להצניען מותר דשרי סופן משום תחלתן אבל כשנשחטה מעי"ט מותר לטלטל חלבים דחזו להדלקה. וה"ה חתיכו' שעוה דיכול להניח פתילה ע"ג דחזי להדלקה ונראה דאם הקצה אותם לסחורה אסורים בטלטול. ועור שהופשט מעי"ט אם הוא לח אסור לטלטלו ואם הוא יבש מותר לטלטלו כמ"ש סי' ש"ח סעיף כ"ה. אבל כשנשחט בי"ט ה"ל נולד ואם הוא לח מותר לטלטלו שלא יסריח אבל אם הוא יבש אסור לטלטלו דה"ל נולד עיין מ"א.


משנה ברורה

(יג) אין מולחין וכו' - דדבר שאינו אוכל גמור אם מולח כדי שלא יסריח יש בו משום מעבד:

(יד) ולא מהפכין בהם - הוא ג"כ כעין תקון להחלבים ואסור מטעם הנ"ל:

(טו) אפילו לשוטחן וכו' - דמוכחא מילתא שעושה זה כדי שלא יסריחו וגזרינן דלמא אתי ג"כ למולחם. ולענין טלטול דעת הט"ז בשם הג"א להקל והמ"א העלה דלפי מאי דפסק הרמ"א בסימן תצ"ה דנולד אסור גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה ביו"ט דהוי נולד ואע"ג דחזו להדלקה מאתמול לא היה עומד להדלקה ורק לטלטלן כדי להצניען או כדי שלא יסריחו מותר דשרינן סופן משום תחלתן וכנ"ל גבי נוצות אבל כשנשחטה מעיו"ט מותר לטלטל החלבים דחזו להדלקה וה"ה חתיכת שעוה מותר לטלטל דיכול להניח פתילה ע"ג וחזי להדלקה. עוד כתב מ"א דעור שהופשט מעיו"ט אם הוא לח אסור לטלטלו ואם הוא יבש מותר לטלטלו כמ"ש סימן ש"ח סכ"ה [וע"ש דהרמ"א הביא דעת החולקין ע"ז] אבל כשנשחט ביו"ט הו"ל נולד וע"כ אם הוא לח מותר לטלטלו כדי שלא יסריח וכנ"ל [ואם הוא מונח גם עתה במקום צל ויודע שלא יתקלקל אסור לטלטלו] ואם יבש אסור לטלטלו דהו"ל נולד:

(טז) אסור למלוח וכו' - כדי שיפול מן המלח על החלבים והטעם דחלבים מליחה מועטת סגי להו ואסור משום חששא דעיבוד וכנ"ל:

(יז) באויר - דעל החלבים ממש אי אפשר להניח בשר שבולע מן החלבים:

ביאור הלכה

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש