שולחן ערוך אורח חיים תפז א
שולחן ערוך אורח חיים · תפז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
ערבית סדר היום ערבית ושחרית ומנחה אומר ג' ראשונות וג' אחרונות שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו ה' אלהינו את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קדש הזה (ועיין לקמן סימן ת"צ סעיף ג') זמן חירותינו יעלה ויבא והשיאנו וחותם מקדש ישראל והזמנים ואם אמר מקדש השבת וחזר בו תוך כדי דיבור יצא אחרי שהוא יודע שהוא יום טוב ואם חל בשבת אומר את יום המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ואין אומרים ברכה מעין שבע:
מפרשים
מגן אברהם
(א) וחזר בו: שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים:
(ב) אחרי שהוא יודע שהוא י"ט: רק שטעה בדבורו אבל אם טעה וסבר שהוא שבת ונזכר תוך כ"ד לא יצא וכמ"ש סי' ר"ט אבל רוב הפוסקי' ס"ל אף על פי שלא ידע שהוא י"ט יצא כיון שנז' וחת' כדין עמש"ש ומ"מ משמע כאן דאם לא נזכ' וחת' בשל שבת לא יצא והיינו דוקא כשלא הזכיר של י"ט באמצע אבל הזכי' של י"ט באמצע יצא דהא כבר פסק בסי' רס"ח ס"ד אפי' התפלל תפלת חול יצא אם הזכיר של שבת באמצע וכ"ש כאן דחתם מקדש השבת דהא י"ט נמי מקרי שבת וכ"מ ס"ג אם אמר יעל' ויבוא יצא משמע אפי' לא חתם בשל י"ט יצא וא"כ אם חתם מקדש ישראל והזמנים אפי' לא הזכיר של יום טוב באמצע יצא וצ"ע דהא משנה שלימה שנינו מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום, ותניא כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום ברכות וע"ק כיון שקבעו חכמים לשבת ברכ' בפ"ע היאך יוצא אם התפלל של חול והזכיר של שבת ולא חתם בשל שבת וצ"ל כיון דבדין הוא לצלויי י"ח בשב' אלא מפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן לכן אם התפלל של חול והזכיר של שבת יצא ומשמע בפסחים ד' קי"ז דאם חתם בי"ט או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא יצא:
(ג) וא"א ברב' מעין ז': דלא נתקנ' אלא מפני המזיקין ובפסח הוא ליל שמורים:
באר היטב
(א) קודש: ומנהגינו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים וא"א באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת י"א שאומרין ב' פעמים באהבה ועיין בלבוש הטעם.
(ב) וחזר: פירוש שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים.
(ג) י"ט: רק שטעה בדבורו והיינו דווקא כשלא הזכיר של י"ט באמצע אבל הזכיר של יו"ט באמצע אפי' חתם של שבת יצא ואם כן אם חתם מקדש ישראל והזמנים אפי' לא הזכיר של יו"ט באמצע יצא עמ"א. ואם חתם בי"ט או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא יצא מ"א ע"ש והח"י חולק ע"ז וכתב דגם בתפלה אפשר דלא יצא ע"ש.
(ד) המנוח: ומנהגינו את יום השבת הזה ואת יום חג המצות הזה. עח"י וביד אהרן.
(ה) וישראל: ואם חתם מקדש ישראל והזמנים ולא הזכיר שבת א"צ לחזור כנה"ג ומהר"א כהן אבל מהר"ם גלאנט"י ומהר"י אלפנדרי הסכימו דצריך לחזור וכן הסכים הפר"ח עיין יד אהרן.
(ו) שבע: דלא נתקנה אלא מפני המזיקין ובפסח הוא ליל שמורים.
משנה ברורה
(א) את יום טוב וכו' - ומנהגנו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש וכו' ואין אומרים באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת יש אומרים שאומרים שני פעמים באהבה [אחרונים]:
(ב) מקדש ישראל והזמנים - ואם אמר מקדש ישראל לבד לא יצא וכן בשבת אם לא אמר מקדש השבת ואמר מקדש ישראל ג"כ לא יצא אף שהזכיר באמצע התפלה של שבת כיון שלא חתם בשל שבת וכל זה בין בקידושא בין בצלותא:
(ג) וחזר בו - היינו שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים:
(ד) תוך כדי דיבור - היינו שלא שהה משגמר מקדש השבת רק כדי ג' תיבות ואם שהה יותר משיעור זה לא מהני חזרתו וצריך לחזור לראש הברכה כיון שהחתימה היתה שלא כהוגן אף שהזכיר של יו"ט באמצע:
(ה) אחרי שהוא יודע - ר"ל בעת שאמר ברוך אתה ה' היתה כהוגן ע"ד לסיים בשל יום טוב אלא שאח"כ נכשל בלשונו ומשמע מלשון זה דאם טעה בעת שאמר ברוך אתה ה' שהיה סבור שהוא שבת אפילו אם חזר בתוך כ"ד לאחר שסיים מקדש השבת וסיים כדין לא יצא אבל רוב הפוסקים ס"ל אע"פ שלא ידע שהוא יו"ט יצא כיון שנזכר בתוך כדי דבור וחתם כדין כן פסקו הרבה אחרונים ועיין בביאור הגר"א שגם הוא מכריע כן להלכה:
(ו) המנוח - ומנהגנו לומר את יום השבת הזה ונהרא נהרא ופשטיה [חק יעקב]:
(ז) מקדש השבת וכו' - ובדיעבד אם לא הזכיר רק שבת או ישראל והזמנים לבד יש דעות בין האחרונים אם צריך לחזור או לא ועיין בבה"ל שהכרענו דאם לא הזכיר רק שבת לבד בודאי אין לחזור הברכה משום זה:
(ח) וישראל והזמנים - וי"א שצריך לומר ישראל בלא וי"ו וכן הסכים המהרש"ל בפ"ב דביצה אבל מנהגנו כהשו"ע:
(ט) וא"א ברכת וכו' - דלא נתקנה אלא מפני המזיקין [וכדלעיל בסימן רס"ח סק"כ במשנה ברורה] ובפסח הוא ליל שמורים ואומרים ויכולו בקול רם וקדיש שלם אחריו [פמ"ג]:
ביאור הלכה
(*) תוך כדי דיבור: עיין מ"ב ועיין בפמ"ג שכתב דאפילו התחיל רצה כל שלא אמר ד' תיבות יכול לחזור ולתקן דהיינו שיאמר מקדש ישראל והזמנים ולענ"ד צע"ג בזה כיון שהתחיל ברכה אחרת אפילו תיבה אחת מסתברא דלא מהני תיקונו ודומיא דמאי דפסק לעיל בסימן קי"ד דאם שכח להזכיר גשם יוכל לתקן אפילו אחר שסיים מחיה המתים מטעם דכל זה שייך לברכה זו אבל כיון שנעקר לברכה אחרת ואמר אפילו תיבה אחת של הברכה שלישית שוב אינו יכול לתקן וחוזר וכן כה"ג באם שכח יעלה ויבוא ונזכר אחר שהתחיל תיבה אחת מודים צריך לחזור לרצה וה"נ דכוותיה ואפילו אם לא התחיל ברכה אחרת רק שהפסיק באיזה דיבור קודם שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים ג"כ יש לעיין טובא אם מהני שוב תיקונו דאפשר דהשו"ע מיירי הכא רק בשתיקה לבד ועיין בתשובת הרשב"א סימן ל"ה בטעם דברי הרי"ף דמשמע מניה דלהכי מהני כשאמר בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו משום דהוי כמוסיף שבח באמצע וכן בהאל הקדוש כשסיים אח"כ המלך הקדוש דלהכי מהני חזרתו תוך כ"ד ג"כ משום דהוי כמוסיף שבח ולפי"ז כשהפסיק בדיבור אחר באמצע דלא שייך האי טעמא יש לחזור ואף דמדברי התוספות ברכות י"ב ע"א ד"ה לא קצת משמע דאין מחלקין בזה מ"מ עכ"פ דין זה צ"ע למעשה ובפרט בדין הנ"ל שהתחיל ברכה אחרת ודאי מסתברא דלא מהני תיקונו אח"כ מצאתי בסימן תקפ"ב בשע"ת בשם ספר מטה יהודה לענין ברכת המלך הקדוש דגם שם מהני תוך כדי דיבור כמו בכאן ושם פסק להדיא דאם התחיל ברכה אחרת אף שהוא עדיין תוך כ"ד חוזר ופשוט דה"ה בעניננו:
(*) מקדש השבת וישראל והזמנים: עין מ"ב מש"כ שהכרענו וכו' והיינו דבגמרא איתא מחלוקת ב"ש וב"ה בשבת ויו"ט דלב"ש מתפלל שמונה ולב"ה שבע ופותח בשל שבת וחותם בשל שבת ומזכיר יו"ט באמצע רבי אומר אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים ומסקינן שם דהלכה כרבי וכתב הכנה"ג דבדיעבד אם חתם רק בשל יו"ט יצא כיון שהזכיר שבת באמצע והפר"ח ועוד כמה פוסקים חולקים עליו דבין שהזכיר שבת לבד או יו"ט לבד לא יצא כיון ששינה החתימה ממטבע שטבעו חכמים ולענ"ד היה נראה לחלק דאם דילג של שבת לא יצא ואם דילג של יו"ט יצא די"ל דאף לרבי דהוסיף לחתום אף בשל יום טוב היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד אם לא חתם רק בשל שבת מודה דיצא דבודאי לא פליג על ב"ה דעיקר נוסח הברכה היא רק לחתום בשל שבת אלא דלכתחלה הוסיף אף בשל יו"ט ויש הוכחה לזה מהירושלמי דשם אתמר בשם רבי גופא כב"ה דהכא והכי איתא שם אית תנויי תני פותח בשל שבת וחותם בשל יו"ט ואית תנויי תני פותח בשל יו"ט וחותם בשל שבת רבי אומר פותח בשל שבת וחותם בשל שבת ומזכיר של יו"ט בינתים אמר ר"ש בן פזי משום ריב"ל הלכה כרבי עכ"ל הירושלמי הרי דרבי נקט שם ממש כב"ה דהכא ופסקינן גם שם דהלכה כרבי ושלא יסתור דברי רבי אהדדי וגם הפסק הלכה אהדדי צ"ל דשם קאי על עיקר נוסח הברכה ואליבא דב"ה דמודי רבי דעיקר נוסח הברכה [אף לענין דיעבד שלא יצא אם שינה] הוא לסיים בשל שבת דלא פליג בזה על ב"ה וע"ז איתמר שם הלכה כרבי והכא בגמרא דילן אמרינן משמיה דהוסיף מדיליה לסיים אף בשל יו"ט נמי אבל הוא רק לכתחלה דאין זה מעיקר נוסח הברכה ופסק הש"ס גם בזה הלכה כרבי והיינו דלכתחלה צריך לסיים בשל שניהם אבל בדיעבד בשל שבת לחוד סגי וכההיא דירושלמי וכן ראיתי בנ"א שצידד ג"כ דרבי קאי רק אלכתחלה ולפי"ז יש חילוק בין שבת ויו"ט דאם דילג בשל יו"ט יצא אבל דילג של שבת לא יצא דעיקר נוסח הברכה הוא של שבת ומה שסיים בשל יו"ט לא הועיל כלום וכאלו לא חתם כלל דבודאי לא יצא אכן הח"א כתב דבכל אופן יצא ואסתייע זה מן הירושלמי דהיכי דהברכה כולל שני דברים וסיים בשל אחת יצא דהכי איתא התם ר' אבהו בשם ר' לעזר בכל מקום עבר והזכיר אדיר המלוכה לא יצא חוץ מן האל הקדוש של ר"ה ובלבד במוסף ואתיא כריב"נ ופירש משום דלריב"נ צריך לכלול מלכיות בקדושת השם ולכן אף אם חתם בסוף רק בא"י אדיר המלוכה יצא אף שלא הזכיר קדושת השם בחתימה הרי דברכה שכוללת שני דברים וחתם באחת ואפילו במה שאינו מעיקר הברכה [כגון הכא שעיקר הברכה הוא קדושת השם ומלכיות נכלל בה] יצא בדיעבד אמנם לענ"ד קשה לי טובא לפירוש זה דא"כ מאי קמ"ל דבכל מקום אם עבר והזכיר בא"י אדיר המלוכה לא יצא פשיטא דהא לא חתם בקדושת השם כלל וע"כ נלע"ד דמיירי דחתם בקדושת השם רק שהזכיר גם אדיר המלוכה והכי פירושו דבכל השנה אם הזכיר בא"י אדיר המלוכה האל הקדוש לא יצא ששינה ממטבע לבד במוסף של ר"ה לריב"נ דאף דלכתחלה צריך לסיים בקדושת השם לבד [עיי"ש באלפס בשיטת ריב"ב מה שכתב בדעת ריב"נ] מ"מ אם עבר ואמר בא"י אדיר המלוכה האל הקדוש יצא שגם זה הוא מענין הברכה לדידיה ואף שמצאתי אח"כ במלחמות פ"ד דר"ה דמשמע שם מריהטיה דלישניה שמפרש ג"כ הירושלמי כהנ"א מ"מ לדינא אף לפי פירושם אינו מוכרח דקיי"ל לדינא כר' אליעזר דהתם דאם שינה עיקר הנוסחא וסיים באחרת שנכלל בה יצא וכפי מה שכתבנו לעיל דלריב"ל דפסק כרבי נראה דהיינו לענין דיעבד נמי שאם שינה וסיים רק של יו"ט לא יצא כדי שלא יסתור מהש"ס שלנו וכנ"ל וצ"ע למעשה אכן אם סיים בשל שבת לחוד והתחיל רצה בודאי א"צ לחזור: