שולחן ערוך אורח חיים תמב ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם, כגון התריאק"ה וכיוצא בו - אף על פי שמותר לקיימו, אסור לאכלו עד אחר הפסח. ואף על פי שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא, הרי זה אסור לאכול.

הגה: ולקמן סימן תמ"ז סעיף ד' בהג"ה יתבאר דיש חולקים אם נתבטל קודם הפסח, והכי קיימא לן.

מפרשים

 

ולקמן יתבאר כו'. ולעד"נ דאפי' להחולקים יש לאסור באכילה בזה הטריא"קה דשמא החמץ שבתוכה הוא מעמידו וכענין העמדת גבינות דבסמוך דלא מהני הביטול קודם הפסח:


 

(ו) שנתערב בו חמץ:    פי' חמץ גמור בעודו משובח:

(ז) אסו' לאכלו:    אבל בהנא' מות' דלא עדיף מפת שעיפשה (ת"ה) ולענין רפואה עיין סי' תס"ו:
 

(ח) אסור לאכול ומותר בהנאה:    (דלא גרע מפת שעיפשה. מ"א).

(ט) נתבטל:    וט"ז כתב דאפי' להיש חולקים יש לאסור באכילה בזה דשמא החמץ מעמידו דלא מהני הביטול קודם פסח ע"ש והח"י חולק עליו ומתיר אפילו באכילה ע"ש.
 

(יח) שנתערב בו:    ר"ל קודם הפסח ואפ"ה אסור לאכלו דחוזר וניעור בפסח:

(יט) חמץ:    היינו חמץ מעליא ורק ע"י שנתערב אינו ראוי למאכל דאי היה חמץ נוקשה קודם שנתעפש מותר להרבה אחרונים לאכול ואפילו כשנתערב תוך הפסח:

(כ) כל אדם:    רק לחולים:

(כא) אע"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו:    ואף שאינו ראוי לאכילה מ"מ כיון דהוא אכלו אחשביה:

(כב) הרי זה אסור לאכלו:    ומ"מ בהנאה מותר כשנעשה התערובות קודם פסח וכמו בפת שעיפשה לעיל בס"ג. ולענין רפואה עיין בסימן תס"ו שם באחרונים:

(כג) דיש חולקים ומתירים וכו':    ס"ל דכיון שכבר נתבטל קודם פסח לא אמרינן דחוזר וניעור אך מה שסיים והכי קיי"ל הוא פלא דהרי הוא כתב שם דהמנהג להקל בזה ולומר שכבר נתבטל הוא רק דוקא כשנתערב לח בלח ולא כשנתערב יבש ביבש אח"כ מצאתי שכבר התעורר בזה החמד משה:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש