שולחן ערוך אורח חיים שפו ו


שולחן ערוך

כל דבר שרגילים ללפת בו את הפת שיעורו ללפת בו פת הנאכל לשני סעודות וכל שאין מלפתין בו הפת שיעורו כדי לאכול ממנו ב' סעודות ובשר חי לא הוי ליפתן וצריך כדי שיאכל ממנו ב' סעודות אבל צלי הוי ליפתן ושיעורו ללפת בו ב' סעודות חומץ הוי ליפתן וכן יין מבושל אבל יין חי לא הוי ליפתן ושיעורו שתי רביעיות וכן שיעור שאר משקים:

מפרשים

מגן אברהם

(ו) צלי הוי לפתן:    ואפילו יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטל' דעתן אצל כל אדם (גמ') עיין רסי' ש"כ:

(ז) חומץ:    שיעורו כדי לטבל ירק מזון ב' סעודות אם היה אוכלו בלא פת:

(ח) יין חי:    אבל מבושל לקינוח סעודה בא ולא לטבל לפיכך שיערו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודו' (מ"מ) וכן כל כיוצא מזה:

באר היטב

(ב) צלי:    ואפי' יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטלה דעתן אצל כל אדם גמ'.

(ג) מבושל:    ושיעורו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודות וכן כל כיוצא בזה. מ"מ מ"א.


משנה ברורה

(לא) שיעורו ללפת בו וכו' - וסגי בזה ולא בעינן שיהיה כולהו סעודתא מההוא מינא:

(לב) לא הוי ליפתן - דאין רגילין ללפת בו את הפת:

(לג) וצריך כדי שיאכל ממנו וכו' - עיין בה"ל:

(לד) צלי הוי לפתן - ואפילו יש מקומות שאוכלין אותו בלא פת בטלה דעתן אצל כל אדם [מ"א] וכן בשר מבושל דינו כצלי:

(לה) חומץ הוי ליפתן - ושיעורו כדי לטבל בו ירק מזון שתי סעודות הנאכל בלא פת ונתבאר בפוסקים דשיעורו ברביעית:

(לו) וכן יין מבושל - מלשון זה משמע דשיעורו כדי ללפת בו פת של שתי סעודות וי"א דדי בכדי שיביא ממנו לקינוח שתי סעודות אבל רוב הפוסקים אין סוברין כן:

(לז) לא הוי ליפתן - דאין דרך ללפת בו הלכך בעינן דוקא שיעור שתיית שתי סעודות דהוא שתי רביעיות:

ביאור הלכה

(*) ובשר חי וכו' וצריך כדי וכו':    עיין ברשב"א ובריטב"א שתמהו ע"ז דהא בשר חי לאו בר אכילה הוא ותירצו דאיירי בבשר מלוח הרבה עד שאינו נאכל מחמת מלחו וע"י המליחה נתרכך ונעשה ראוי לאכילה קצת ועוד תירץ הריטב"א דאין כונת הש"ס על חי ממש כ"א על בשר שהוא מבושל קצת ואינו מבושל כ"צ [ומסתייע מסוגיא דסנהדרין גבי בן סורר ומורה דקרי שם לבשיל ואינו בשיל בשר חי (בדף ע"א)] וזה ראוי לאכילה מקרי:.



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש