שולחן ערוך אורח חיים שנה א
שולחן ערוך אורח חיים · שנה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
גזוזטרא (פירוש דף או בנין בולט מתוך הבתים חוצה) שהיא למעלה מן המים וחלון פתוח לה מן הבית אין ממלאין ממנו אלא אם כן עשה לה מחיצה כל סביבה או יעשה המחיצה סביב הנקב שדולים דרך שם והוא שיהא בו ארבעה על ארבעה ואין חילוק בין אם יעשנה למטה מחוברת לה בין אם יעשנה על גבה וכיון שעשה מחיצה מותרין גם לשפוך ממנה וכן ההולך בספינה אינו יכול למלאות אלא אם כן יעשה דף ארבעה על ארבעה ועושה בו נקב וממלא דרך שם ואינו צריך לעשות לו מחיצות אלא אמרינן כוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא שהקילו בספינה מפני שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בבית והני מילי כשהוא בתוך י' טפחים אבל אם דופני הספינה גבוהים עשרה מעל המים מוציא זיז כל שהוא ועושה בו נקב וממלא דרך שם שהרי דרך אויר מקום פטור הוא ממלא וסגי בהיכר זיז ומימיו יכול לשפוך על דפני הספינה והם יורדים לים דכיון דלא זרק להו להדיא לים אלא מכחו הם באים כחו בכרמלית לא גזרו:
- הגה: ועיין לקמן סוף סימן שנ"ז שני ספינות זו אצל זו אסור לטלטל מזו לזו אלא אם כן קשורות זו בזו או אלא אם כן הם גבוהים מן המים י' וצריכים לערב ביחד אם הם של שני בני אדם (מרדכי פרק הזורק).
מפרשים
גזוזטרא. פי' דף היוצא מן הכותל למעל' מן המים ויש שם נקב באמצעיתה וחלון פתוח לה וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המי' שהם כרמלית לרשות היחיד ע"כ צריך שיעשה מחיצה כל סביבה דהשתא הוה כל שכנגדה עד למטה רה"י דאמרי' גוד אחית:
ד' על ד'. דכל מחיצ' העשוים לפחות מחלל ד' אינה מחיצה כ"כ ב"י בשם רש"י ותו':
מותרים גם לשפוך ממנו. לאפוקי מחד מ"ד דס"ל לשפוך אסור מפני שהנהר מוליכים המים חוץ למחיצת הגזוזטרא:
שהקילו בספינה. פי' שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות והקולא הוא דאמרי' גוד אחית אבל בספינ' יש עוד קול' דאין צריך אפ ' מחיצות. אלא אמרי' כוף הצדדי' כאלו היה שם מחיצות ואח"כ אמרי' גוד אחית:
זיז כל שהוא ועושה בו נקב כו'. דבר זה הוא תמוה ואין בו ישוב ונעתיק הסוגיא איתמר ספינה רב הונא אמר מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא (פירש"י ממלא מן הים ומכניס לספינה) קסבר כרמלית מארעא משחי' פירש"י שיעור איסור כרמלית הוא עד י' משחי' להו מקרקעי' הים ואוירא שהוא למעלה מי' דאפי' הן מים הוה מקום פטור הלכך בהתירא קא שקיל לכתחלה ובדין הוה דזיז נמי לא ליבעי אלא כי היכי דליהוי ליה הכירא ור"ח ורבה בר רב הונא אמרו עוש' מקום ד' קסברי כרמלית משפת מיא משחי' מיא ארעא אסמיכתא היא ואי לא עביד מקום ד' ממלא מכרמלית לרה"י ופסקי' כר"ח ורבה אלא דאם יש בדופני הספינה גבוה י' מעל המים קי"ל כר"ה דסגי בזיז כל שהוא והטעם דאז מטלטל הדלי על דופני הספינה והיינו למעלה מי' שהוא מקום פטור שהרי הדופן הוא י' והדלי למעלה ממנו. וכתב המ"מ פט"ו וז"ל ושאלו המפרשים מקום ד' זה מהו מועיל שהרי אם הוא תוך י' לשפת הים דינו ככרמלית והספינה רה"י ופי רבינו הרי שדרך הזיז ממלא כלומר שהזיז הוא חלול באמצעיתו ומשלשל כליו דרך שם וממלא וכיון שהוא מקום חשיב אמרינן כוף הצדדים וגיד אחית כאלו הן עד שפת המים והכל רה"י עכ"ל מבואר כוונתו דדוקא במקום שצריך ד' בעינן מילוי דרך הנקב משום דקשה הא מפיק לרה"י מכרמלית דכיון שאין י' מן המים והמקום ד' שעושה הוה שם כרמלית מן המים למקום ד' שעושה ומה מועיל מקום הד' הזה ע"כ צ"ל שיש שם נקב והמקום הוא חשוב הוה כאילו יש שם מחיצות סביב הנקב נמצא שאותו המקום שיש שם מחיצות מצורף לדופן הספינה והוי רה"י כמו הספינה וא"כ מבואר דביש י' בגובה דופן הספינה דמפיק ממקום פטור לכרמלית ומותר בזיז כל שהוא משום היכרא בעלמא א"צ שיהיה נקב באמצעיתו ולמלאו דרך שם דהא בזה קי"ל כרב הונא דס"ל סגי בזיז כל שהוא ושם אמרי' בהדיא בגמרא בדין הוא דזיז נמי לא נבעי אלא משום הכירא בעלמא ולהיכרא ל"צ שיעשה נקב באמצעו וא"כ א"צ שיהו שם מחיצות ול"צ לומר כוף ותו דמחיצה שם לא מעלה ולא מוריד דהא כל מחיצה שאין עשויה לחלל שיש בו ד' אין מועיל כלל כמ"ש בתחלת הסעיף זה בשם רש"י ותו' וכאן לא הוה אלא כל שהוא נמצא דמ"ש המ"מ בשם רבינו האי שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז שיש בו ד' על ד' וז"ש הטור והרמב"ם אבל אם הוא למעלה מי' מוציא זיז כל שהוא וממלא שהרי דרך מקום פטור ממלא כו' הרי שלא זכרו כאן שיעשה נקב בזיז כמ"ש ברישא מתוך י' אלא ודאי הכונה שדרך אויר מקום פטור ממלא דהיינו האויר שלמעלה מדופני הספינה ובטור כתוב בהדיא דרך אויר מקום פטור כ"ז נראה ברור ופשוט אלא שהב"י ומ"מ הבין שכוונת הרמב"ם שגם הזיז כל שהוא צריך בו נקב וימלא דרך שם. ולישנא דרבינו האי שמביא המ"מ אטעיתי' שסבר מ"ש המ"מ שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז כל שהוא ולא עיין יפה דכל הפשט אינו הולך בדרך זה אלא גם מקום ד' קרוי זיז ועוד כתב המ"מ וז"ל וכבר ביאר רבינו דבר זה באמרו שהרי דרך מקום פטור ממלא נראה מזה שדרך הזיז נכנס הדלי עכ"ל ותקפה עליו משנתו של רבינו בעל ב"י ומ"מ בפירוש זה דאם תאמר שיש שם נקב ממילא תאמר שיש שם מחיצות הוה ע"ז שם רה"י כמ"ש המ"מ דהוה כולו רה"י ואי משום שאין בו ד' לא הוה רה"י ואין אתה מצרפו להספינה א"כ הוה כרמלית שהרי הדופן של הספינה הוא י' ממילא הדף שעושה אפי' אם יעשנו סמוך ממש לשפת הדופן מכל מקום מה שהוא אויר תחת הדף למים הוא כרמלית והדף מונח על הכרמלית ולאו שם מקום פטור בזה אלא מכניס דרך אויר כרמלית שתחת הדף להספינה שהוא רה"י אלא פשוט דהאי מקום פטור לא קאי על דרך הנקב דאין כאן נקב כלל אלא אאויר דלמעלה מדופן הספינה קאמר כמו שכתוב בהדיא דרך אויר מקום פטור ומו"ח ז"ל כתב דמשמע מכל הפוסקים דלא בעינן נקב בזיז כל שהוא אלא מדברי המ"מ בשם רבינו האי למד כן הנה האמת אתו דבכל הפוסקים משמע כן אלא דמ"ש דמדברי המ"מ משמע כב"י גם הוא ז"ל שגג בזה דלא עלה זה על דעת המ"מ כלל:
ולענין דינא יפה כוון מו"ח ז"ל והאי מילתא שכתב כאן ועושה בו נקב כו' הוא שלא בדקדוק ולא תפסיה כן אלא ממלא בהדיא מן המים לספינה וכמו שפירש רש"י בדברי רב הונא בהדיא כן ה"נ לר"ח ורבה בגבוה עשרה וזה ברור לכל מעיין בצדק:
ומימיו יכול לשפוך על כו'. זה קאי אאין גבוה עשרה בדופני הספינה דצריך מקום ארבע אבל לשפוך אין צריך זיז כלל אלא שופך בהדיא על דופן הספינה כיון דאין כאן אלא כחו מה שאין כן אם שופך קצת רחוק מן הדופן הוה זורק מרה"י לכרמלית ממש ואם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל צריך ג"כ היכר זיז כל שהוא כנלע"ד:
(א) וחלון פתוח: דאל"כ הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית בסי' שמ"ו ס"ב ועמ"ש סי' שצ"ג ס"ב:
(ב) עשה לה מחיצה: גבוה י' עיין סי' שנ"ו:
(ג) סביב הנקב: דאמרי' גוד אחית מחיצתא:
(ד) לשפוך: ואף על פי שהוא סמוך לרקק שהוא ר"ה מ"מ כיון שאין כוונתו להוציאה לר"ה שרי (זה שייך לדברי המחבר למטה זיז כ"ש ועושה בו נקב כו' וע' בא"ר ות"ש) ועושה בו נקב ובס' ראב"ן בעירובין כ' דממלא אפי' שלא כנגד הנקב וכן עיקר:
(ה) בספינה: משום דהמים כרמלי' הם והספינ' רה"י:
(ו) בתוך י' טפחים: פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין י' ואם אין מחיצות הספינה גבוהים י' הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכ' לים ומן הים לתוכה (רש"י) כיון שעומד בכרמלית עיין סי' שמ"ה ס"ו וסי' רס"ו ס"ב מ"ש:
(ז) אויר מקום פטור: ואפי' למאן דאוסר בסי' שמ"ו סס"א הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי:
(ח) יכול לשפוך: וה"ה לזרוק עצמות וקליפין (ראב"ן):
(ט) קשורות: דכשאינן קשורו' לא מהני עירוב דמפסיק כרמלית אם הם ניידי וכיון שראויים לנוד אסור ואפילו נפסקו בשבת לא אמרי' בזה הואיל והותר' הותרה כיון דמפסיק כרמלית (מ"מ ספ"ג ותוספות שבת דף ק"א) עמ"ש סי' שס"ה אבל בסוף פ"ק דעירובין כתב הרא"ש דכשנפסקו בשבת מותרין וצ"ע ואפשר דס"ל דמוקפת היינו שמוקפת מחיצה כמ"ש המ"מ להרמב"ם ועמ"ש רסי' שע"ד:
(י) זו בזו: וצריך שלא יהא ביניהם ד' טפחים (ירושלמי):
(יא) גבוהים מן המים: דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור, ואף על גב דבר"ה אסור בדיוטא א' כמ"ש סוף סי' שמ"ו בכרמלית שרי ועיין בש"ג ומשמע שם דאם הם של ב' בני אדם ולא עירבו תליא בפלוגתא שכ' סי' שמ"ו סס"א וכ"כ הב"י:
(א) גזוזטרא: פי' דף היוצא מן הכותל למעלה מן המים ויש שם נקב באמצעיתו וחלון פתוח לה וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המים שהם כרמלית לרה"י ע"כ צריך שיעשה מחיצה כל סביבה דהשתא הוי כל שנגדה עד למטה רשות היחיד דאמרינן גוד אחית.
(ב) פתוח: דאם לא כן הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית לכרמלית כמו שכתוב בסימן שמ"ו סעיף ב'. מ"א ע"ש.
(ג) מחיצה: גבוהות י' עסי' שנ"ו.
(ד) לשפוך: ואע"פ שהיא סמוך לרקק שהוא ר"ה מ"מ כיון שאין כוונתו להוציאה לר"ה שרי. מ"א ע"ש.
(ה) בספינה: משום דהמים כרמלית הם והספינה רה"י.
(ו) שהקילו: פי' שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות והקולא היא דאמרינן גוד אחית אבל בספינה יש עוד קולא דלא צריך אפי' מחיצות אלא אמרינן כוף הצדדים כאילו היו שם מחיצות ואח"כ אמרינן גוד אחית.
(ז) בתוך י"ט: פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין יו"ד ואם אין מחיצות הספינה גבוה יו"ד הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה. רש"י כיון שעומד בכרמלית. מ"א ע"ש.
(ח) נקב: עיין ט"ז שהעלה שיעשה נקב בזיז והאי מילתא שכתב כאן ועושה בו נקב כו' היא שלא בדקדוק אלא ממלא בהדיא מן המים לספינה. וכ"כ הרמב"ם וז"ל אבל אם הוא למעלה מיו"ד מוציא זיז כל שהוא וממלא שהרי דרך מקום פטור ממלא וכו' הרי שלא זכרו כאן שיעשה נקב בזיז כמ"ש בריש' כשהוא בתוך יו"ד אלא ודאי הכוונה שדרך אויר מקום פטור ממלא בהדיא ע"ש וכ"כ הב"ח.
(ט) לשפוך: וה"ה לזרוק עצמות וקליפין. ראב"ן. וכתב הט"ז נ"ל דזה קאי אאין גבוה יו"ד בדפני הספינה דצריך מקום ד' אבל לשפוך א"צ זיז כלל אלא שופך בהדיא על דופן הספינה כיון דאין כאן אלא כחו משא"כ אם שופך קצת רחוק מן הדופן הוי זורק מרה"י לכרמלית ממש. ואם יש בו גבוה יו"ד ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל צריך ג"כ היכר זיז כל שהוא עכ"ל.
(י) קשורות: וצריך שלא יהיו ביניהם ד' טפחים. ירושלמי.
(יא) המים: דקא מטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ועיין מ"א.
(א) גזוזטרא - פי' דף היוצא מן כותל הבית שהיה סמוך לים או לנהר והיה הדף למעלה מן המים ויש שם נקב באמצעיתו וחלון הבית פתוח לו וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המים שהם כרמלית [כדלעיל בסימן שמ"ה סי"ד] לרה"י ע"כ צריך שיעשה מחיצה גבוה עשרה טפחים כל סביבה דהשתא הוי כל שכנגדה עד למטה רה"י ואף שהמחיצה תלויה ואינה מגעת למים קל הוא שהקילו במים ואמרינן גוד אחית מחיצתא:
(ב) אין ממלאין ממנו - להכניסו לבית וכן להניחו ע"ג הגזוזטרא ג"כ אסור דהגזוזטרא ג"כ אסור דהגזוזטרא נחשב רה"י כיון שהחלון פתוח לו וכדלעיל בסימן שמ"ה סט"ז:
(ג) או יעשה וכו' - ר"ל שאין צריך לעשות דוקא סביב כל רוחב הגזוזטרא אלא סגי כשיעשה המחיצות סביב הנקב שהוא רחב ד' על ד' טפחים דכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה:
(ד) למטה מחוברת לה - אע"פ שרחוק עוד הרבה מן המים וכ"ש אם עושה המחיצה של עשרה טפחים למטה אצל המים דמהני דאמרינן גוד אסיק מחיצתא עד נגד הגזוזטרא:
(ה) על גבה - דגם בזה אמרינן גוד אחית מחיצתא ויש מן הראשונים שחולקין בזה וס"ל דדוקא כשעושה המחיצות למטה מן הגזוזטרא אז אמרינן גוד אחית מחיצתא אבל לא כשעושה ע"ג הגזוזטרא. ולכתחלה בודאי נכון ליזהר בזה:
(ו) לשפוך ממנה - היינו דרך הנקב על הנהר והים דאף שהשופכין ילכו חוץ למחיצת הגזוזטרא אפ"ה שרי ואפילו אם הוא סמוך לרקק שהוא ר"ה כמבואר בסימן שמ"ה מ"מ כיון שאין כונתו להוציאן לר"ה שרי ועיין בבה"ל:
(ז) אינו יכול למלאות - דהמים כרמלית הם והספינה רה"י:
(ח) ארבעה על ארבעה - טפחים:
(ט) שהקילו בספינה - פי' שבגזוזטרא הנזכר מקודם צריך דוקא מחיצות עשרה טפחים והקולא דאמרינן גוד אחית מחיצתא עד מיא אבל בספינה מקילינן עוד דא"צ מחיצות כלל אלא אמרינן כוף הצדדים כאילו היה שם מחיצות ואח"כ אמרינן גוד אחית עד מיא:
(י) כשהוא בתוך עשרה טפחים - ר"ל שגובה דופן הספינה הבולט מעל המים היה פחות מעשרה טפחים אבל עומק הספינה בפנימה היה גובה יו"ד טפחים דהויא רה"י וע"כ צריך לעשות מבחוץ דף של ארבעה על ארבעה כמ"ש [דאם אין עמוק י' טפחים גם בפנימה של הספינה הלא הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכה לים ומים לתוכה בלי שום תקון]:
(יא) גבוהים עשרה וכו' - ר"ל ונמצא כשהוא ממלא ע"כ צריך להגביה קצת המים למעלה מדופני הספינה שהיא יותר מי' דהוי מקום פטור וא"כ הוא מטלטל מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור וע"כ הקילו חכמים שדי שיוציא זיז כל שהוא חוץ לספינה משום היכר בעלמא:
(יב) ועושה בו נקב - והאחרונים הסכימו דבזיז א"צ לעשות נקב כיון שאינו אלא להיכר בעלמא ויכול למלאות אפילו שלא במקום הזיז:
(יג) יכול לשפוך וכו' - ר"ל דאין מחוייב לשפוך שופכיו [דהיינו מי רחיצות כוסות וקערות וכה"ג] בתוך הדף של ארבע על ארבע שעשהו למלאות המים דרך בו אלא יכול לשפוך על דופני וכו' ובזה אין חילוק בין אם דופן הספינה גבוה י' טפחים מעל המים או לא ואפילו לא היה לו דף מיוחד של ארבע על ארבע וגם לא עשה זיז כלל אפ"ה שרי לשפוך שופכיו על דופן הספינה ממש כיון דאין כאן אלא כחו:
(יד) על דופני - דאם שופך קצת רחוק מן הדופן הוי זורק מרה"י לכרמלית ממש אבל זהו דוקא בשאין הדופן גבוה י' מעל המים דאם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל שרי אך בלבד שיעשה עכ"פ זיז להיכר:
(טו) לים - וה"ה דיכול להניח עצמות וקליפין על ראש הדופן בעביו והם נופלין לים [אחרונים]:
(טז) ועיין לקמן - דשם כתב דלא בכל כרמלית כחו מותר ע"ש:
(יז) אלא א"כ קשורות - דכשאינן קשורות אע"פ שהן סמוכות זו לזו מ"מ עשויות להתרחק זו מזו ונמצא כרמלית מפסקת ביניהן וחיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי מכרמלית לרה"י ומטעם זה אפילו שתי הספינות שהם של אדם אחד ג"כ אסור ויש מתירין אם הם של אדם אחד דלא חיישינן דילמא נפיל וכו' ורק בשהם של שני בני אדם אסורין כשאינן קשורות זו בזו דכיון שעשויין לנוד ולהתרחק זו מזו לא מהני עירוב שיערבו ביניהן. איתא בגמרא דקשורות חשוב אפילו ע"י חוט ובלבד שיהא חוט חזק שיוכל להעמידן שלא יתפרדו זו מזו:
(יח) זו בזו - וצריך שלא יהא ביניהם ד' טפחים:
(יט) גבוהים מן המים עשרה - דאז מותר אפילו אינם קשורות משום דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר מקום פטור ואע"ג דמושיט אסור בדיוטא אחת אפילו למעלה מי' כמ"ש בסוף סימן שמ"ז הכא איירי בשתי דיוטות זה כנגד זה דאפילו למטה מי' הוא רק איסור דרבנן ולמעלה שרי לגמרי להושיט או דאיירי בזורק:
(כ) וצריכים לערב - קאי גם על ההיתר דגבוהים עשרה אף כשאינם קשורות ובספר בית מאיר חולק ע"ז ודעתו דכשאינם קשורות מכיון שעומדים להתפרד אף אם הם גבוהים עשרה אם הם של שני בני אדם אסורים בטלטול מזה לזה ואין עירוב מועיל בהם:
(*) וחלון פתוח וכו': ודע שע"י החלון שהוא יכול להשתמש ממנו על הגזוזטרא נחשב הגזוזטרא ג"כ כרה"י וכדלעיל בסימן שמ"ה סט"ז וע"כ מן הבית מותר להוציא ולהניח ע"ג הגזוזטרא בכל גווני אבל מן הים אסור לדלות ולהניח אף ע"ג הגזוזטרא אם לא עשו לה מחיצות דמכרמלית לרה"י קמטלטל ואם לא היה חלון פתוח לה נחשב הגזוזטרא לכרמלית וע"כ אף שהוא גבוה עשרה טפחים מן המים אסור להוציא מן הבית עלי' אבל מן הים מותר להביא עליה דמכרמלית לכרמלית קמטלטל [כ"ז כתבתי לפי משמעות המגן אברהם בסק"א דדמי זה להא דסימן שמ"ה סט"ז ואף לפי משמעות איזה מן הראשונים (רמב"ם ותוס' בתירוץ אחד) דגזוזטרא שהיא למעלה מן המים וגבוה יו"ד מהמים אם יש בה ד' על ד' נחשב ע"ג כרה"י אף שאין לה מחיצות תחתיה משום דבקיעת דגים אינה בקיעה מ"מ כתב התו"ש דמותר לטלטל מן הים על גגה דמדרבנן שם כרמלית עליה לענין טלטול] ועיין בסימן שמ"ה במ"ב שם שהבאנו דעת כמה פוסקים דסוברין דהיכא שהזיז הוא למעלה מעשרה נחשב למקום פטור כשאין חלון פתוח לה וא"כ בעניננו מותר לטלטל גם מן הבית ע"ג גזוזטרא אם הוא למעלה מעשרה:.
(*) לשפוך ממנה: עיין במ"ב במה שכתבנו דאפילו אם הוא סמוך לרקק שהוא ר"ה כן כתבו המגן אברהם וש"א בשם התוספות מיהו בחידושי הרשב"א מוכח דלא שרי לשפוך כ"א כשאין בצדו ר"ה הא בסמוך לר"ה אסור. ודע עוד דלענין לשפוך על דופני הבית תלוי נמי בפלוגתא ולהיפך דלדעת הרשב"א שם מותר אם המי שופכין ירדו מדופן הבית לנהר ולים דכחו בכרמלית לא גזרו וכמו בספינה לקמן בסוף הסעיף ולדעת התוספות אסור דכיון דהכא מכוין שירדו למטה לנהר או לים גזרינן אטו שיזדמן לפעמים שישפוך על דופני הבית הסמוך לר"ה וגבי ספינה שאני שאין מצוי שתהלך סמוך לר"ה ומלשון הרמב"ם פט"ו מהלכות שבת הלכה ט"ו משמע ג"כ דשרי וכך סתם המחבר בסס"ג והרמ"א בסימן שנ"ז הביא דעת האוסרין:.
(*) ואינו צריך וכו': ובספר אלי' רבה הכריע לעיקר בשם כמה פוסקים דגם בזה צריך לעשות מחיצות ומ"מ נראה דהנוהג כדעת השו"ע אין למחות בידו דגם הרמב"ן בחידושיו בשבת העתיק את דברי הגאונים שהוא כדעת השו"ע וגם במאירי משמע שיש לסמוך על שיטה זו:.
(*) זיז כל שהוא: וכ"ש אם יש לו דף ד' על ד' שעשהו למלאות דרך בו אין לך היכר גדול מזה לענין שיהיה יכול למלאות מן הים אפילו שלא על ידו וזהו לפי מה דאסיקנן לעיל לענין זיז דא"צ לעשות בו נקב ויכול למלאות אפילו שלא כנגד הזיז:.
(*) אויר מקום פטור וכו': ואפילו למאן דאוסר בסימן שמ"ו סוף ס"א הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי [מ"א] ובביאור הגר"א חולק ודעתו דזה קאי רק להמתירין שם וכן הגאון רע"א הקשה על המגן אברהם עי"ש ועיין בספר בית מאיר:.
(*) וסגי בהיכר זיז: ואף דלעיל גבי גזוזטרא שהוא ג"כ למעלה מעשרה טפחים מצרכינן דוקא מחיצות גבוה יו"ד ולא מקילינן לומר דרך אויר מקום פטור הוא ממלא הכא בספינה הקילו ושם אמרינן גזירה אטו גזוזטרא שאין גבוה יו"ד טפחים [פמ"ג בשם ד"מ עי"ש]:.
(*) אלא אם כן קשורות זו בזו: איתא בגמרא דאם נפסקו נאסרו [ופירשו בתוספות דהאי נפסקו היינו גם בשבת ולא אמרינן בזה הואיל והותרה הותרה ע"ש הטעם וכ"כ בחידושי הריטב"א וכן הביא המ"מ בשם הרשב"א [ויותר מזה מבואר בעבוה"ק שלו בשער הרביעי סוף אות חי"ת] אך הרא"ש פ"ק דעירובין הביא דדוקא כשנפסקו בחול ועיין באו"ז פ"ק דעירובין ועיין במגן אברהם מה שכתב בזה ובלא"ה נראה שאין להקל אחרי שהרבה מחמירין] חזרו ונתקשרו בין שוגגין בין מזידין חזרו להיתירן הראשון ועיין בפירש"י שם דלפי מסקנת הגמרא אם נתקשרו במזיד אסורין לטלטל אכן לפי דעת התוספות והרא"ש וכפי מה שפסק השו"ע בסימן שפ"ב ס"ג אפילו במזיד מותרין לטלטל:.
(*) וצריכים לערב ביחד: כתב המגן אברהם דלמ"ד דשרי להחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן מותר בכאן למעלה מיו"ד אפילו לא עירבו ולמעשה אין לסמוך ע"ז חדא דרבים מאחרונים סברי דאין מותר אף לדעה זו כמו בשנח באמצע וכמו שנכתוב לקמיה בס"ג בהג"ה במ"ב והכא הלא איירי בלא נח ועוד בספר נהר שלום בסימן שנ"ג מפקפקין על העיקר סברא לגמרי וסובר דאינו תלוי כלל זה בזה דהיכא דהאיסור הוא משום חסרון עירוב אין נ"מ כלל מה שמפסיק באמצע מקום פטור דלא עדיף זה מאלו הוי שתי רשויות סמוכות זו לזו לגמרי:.