שולחן ערוך אורח חיים שכו ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

יש אומרים דהא דשרי בחמי טבריא דוקא כשאין המקום מקורה אבל אם המקום מקורה אסור משום דאתי לידי זיעה ואסור ויש אומרים דמותר להזיע בחמי טבריה:

מפרשים

 

(י) אבל אם המקום - היינו דמשום שהוא מקורה נפיש הבלא ואתי לידי זיעה ע"י הרחיצה וזיעה אסור כדלקמן בסי"ב:

(יא) דמותר להזיע - דלא אסרו זיעה אלא במקום שהרחיצה אסורה ולכן מותר הרחיצה אפילו במקום מקורה ויש לסמוך על דעה זו [מא"ר]:
 

יג) סעי׳ ב. אבל אם המקום מקורה אסור וכו׳ משום דנפיש הבלא דידה ואתי לידי זיעה וכבר גזרו ג״כ על הזיעה במרחץ (כדלקמן סעי' י״ב) בפ״ע אפי׳ בלא רחיצה מטעמא דאתי להחם בשבת. וגזרו על זיעת חמי טבריא משום זיעת שאר מרחצאות. וי״א ס״ל שגם בזיעה לא גזרו אלא בחמי האור אבל בחמי טבריא לא גזרו ואפי׳ המקום מקורה מותר לרחוץ ולהזיע בחמי טבריא דכולי האי לא גזרו דהו׳׳ל כמו גזירה לגזירה. לבוש:

יד) שם. וי"א דמותר להזיע בחמי טבריא. כפי הכלל המסור בידינו דהיכא דמרן ז״ל כותב בלשון י״א וי"א דדעתו ז"ל לפסוק כי״א בתרא א״כ בדין זה מרן דעתו להתיר (וכ״פ הר״ז או׳ ב׳) זיעא בחמי טבריא. אבל הרב מעיל צדקה בתשו׳ סי׳ נ"ב העלה להלכה דכל שכוונתו להזיע בין בחמי האור בין בחמי טבריא אסור וזיעה דאתיא ממילא אפי' מקורה שרי אם הוא בנוי באויר ע"ג הארץ אבל לרחוץ בחמי טבריה תוך המערות מתחת לקרקע ומכוסה יש להחמיר כדעת הגאונים הרי"ף והרמב"ם עכ"ד. מחב"ר או' א' שע"ת. וכ"כ האחרונים:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש