שולחן ערוך אורח חיים רמה ב

היכא שהתנו בתחלה אם אחר כך בשעת חלוקה ^יגנתרצה האינו יהודי לחלוק בשוה מותר:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

היכא שהתנו כו'. כ"כ ב"י בשם מהרי"א וז"ל לדברי הפוסקים לחומר' יש להסתפק אם התנו מתחלה ואח"כ חלקו סתם ולעד"נ דמדחזי' דהרמב"ם שסובר בבעי' זו לחומר' פי' דאם באו לחשבון אלא התנו קאי ולא אהתנו כדפי' הראב"ד ממילא ש"מ שהכל תלוי בהתנו ולא התנו דכל היכ' דהתנו בכל גונ' שרי עכ"ל. פי' דהראב"ד כ' גם בהתנו יש איסור אם חולקין אח"כ בשוה דאשתכח דמעיקר' הערמ' בעלמ' הוה כמ"ש ב"י בסי' זה בשם הר"ן לעיל וע"ז אמר מהרי"א אם אית' דיש צד איסור אפי' בהתנו מעיקרא קשה למה מפ' הרמב"ם דאם באו לחשבון קאי דוק' אלא התנו שהי' קצת דוחק שהרי אמר זה אחר בבא דהתנו ואמאי לא מפ' לה אהתנו וקאי על צד האיסור שבו אלא ודאי דבכל גוני מותר בהתנו ולפ"ז אפי' אם אומר בשעת חלוקה שקלינ' בשבת נ' זוזי ואת בחד בשבת ק' זוזי מלא לי דב"י כת' בשם תשוב' הגאונים בזה לאיסור והרמב"ם לא ס"ל הכי אלא בכל צד יש היתר אחר התנו ורש"י ג"כ כרמב"ם ס"ל:

משנה ברורה

עריכה

(יג) נתרצה הא"י - ר"ל שעלה לפי מה שהתנו הן רב או מעט על חלק השבת יותר מיום אחד החול של ישראל ובשעת חלוקה נתרצה לחלוק בשוה אפ"ה לא אמרינן דאיגלאי מלתא למפרע דהא"י היה שלוחו למלאכת שבת אלא מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה הא"י כיון דהתנו מתחלה שיהיה יום השבת שייך לו לבדו ודוקא שריצוי של א"י שיהיה החלוקה בשוה היה בסתמא שלא ע"י עשיית חשבון מריוח שני הימים אבל אם בא ע"י עשיית חשבון שהישראל אמר לא"י בשעת חלוקה את שקלית בשבת ק' זוזי ואנא שקילנא ביום החול נ' זוזי מלא לי החסרון ועי"ז נתרצה הא"י להשלים לו כבר כתבתי לעיל בס"ק ה' שיש דעות בזה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}