שולחן ערוך אורח חיים רמא א

אחד מהדברים ^אששונא הקב"ה המשתין ^בבפני מטתו ^גערום ^דוהמשתין לפני מטתו ערום מביא ^הלידי עניות ולא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא (פירוש למטה) אבל ^ולבראי לית לן בה ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא בארעא אבל ^זבמנא ^חלית לן בה:

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(א) ערום: לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין:

(ב) עניות: דשרא דעניותא נביל שמיה ושורה במקום מיאוס:

(ג) לבראי לית לן בה: שהקלוח הולך וניתז (למרחוק) רש"י משמע דבאשה אסור:

(ד) במנא לית לן בה: ומ"מ ת"ח צריך שיכפה עליו כלי כמ"ש סוף סימן פ"ז דא"א לו בלא הרהור תורה, והאלקים יזכני לסיים הלכות שבת ועד גמירא, בנל"כ ולאע"י אמן:

באר היטב

עריכה

(א) ערום: ל"ד אלא אורחא דמילתא מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין. מ"א.

(ב) בה: שהקילוח הולך וניתז למרחוק רש"י. משמע דבאשה אסור. מ"א.

(ג) במנא: ומ"מ ת"ח צריך שיכפה עליו כלי דא"א לו בלא הרהור תורה. מ"א.

משנה ברורה

עריכה

(א) ששונא הקב"ה - מפני שרצון הקב"ה שיהיה האדם מתנהג בדרך נקיות וקדושה וזה מתנהג עצמו בדרך מיאוס וטינופת ולא יוכל להשרות שכינתו אצלו:

(ב) בפני מטתו - ומכ"ש אם משתין מים לפני מקומות אחרים שצריכים להתנהג יותר בנקיות כגון לפני שלחנו וכיב"ז:

(ג) ערום - לאו דוקא ערום אלא ה"ה אם היה לבוש אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין:

(ד) המשתין - קיצור לשון הוא וכונתו עוד אחז"ל המשתין וכו':

(ה) לידי עניות - דאמרינן בערבי פסחים קי"א דשרא דעניותא נבל שמיה ואוהב לשרות במקום מיאוס [ומשו"ה קרי ליה נבל שחפץ לנבל את עצמו] ומשתין לפני מטתו היינו מיאוס:

(ו) לבראי - שהקלוח הולך וניתז למרחוק וממילא באשה אסור אפילו בכה"ג [מ"א]:

(ז) במנא - ומ"מ ת"ח צריך שיכפה עליו כלי מלמעלה דא"א לו לת"ח בלא הרהור תורה:

(ח) לית לן בה - וכשרוצה לברך אח"כ ברכת אשר יצר יטול ידיו וגם יחגור עצמו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה וירחיק את עצמו כדין ממקום המי רגלים אם אין הכלי מכוסה כדין:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}