שולחן ערוך אורח חיים רה ה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל אבל אם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל בורא פרי האדמה:

מפרשים

 

הלפת כו'. מבואר בתחלת סי' זה ומ"ש דמבושל או כבוש כו' היינו אם רוצה לאכול הלפת עצמו אבל המרק שלו נתבאר בס"א:
 

(ט) הלפת:    כגון רובי"ן ומייארי"ן בל"א וצריך לדקדק בהם אם יבשלם בלא בשר אם ישתנו למעליות' כמ"ש סס"א וגם יש מהן טובים לאכול חי עמ"ש ס"א דלא גריעי ממרור כמ"ש ס"א בב"י סימן ר"ד שומשמין מברך בפ"הא טחנן מברך שהכל (אבודרהם) וצ"ל מפני שאין צורתן עליהם כלל עיין סי' ר"ח ס"ח:
 

(ז) הלפת:    כגון מיאר"ן ורובי"ן בל"א אע"פ שנאכלין ג"כ חיין מ"מ כיון שטובים יותר מבושלים מחיין מברך חיין שהכל ומבושל בפה"א ירק גרין קרוי"ט חי שהכל מבושל בפה"א. שלאטי"ן מעורב עם חומץ ושמן זית בפה"א. ארביס שוטין בין חי ומבושל בפה"א שטובים חיין ומבושלין זויאר קרויע בפה"א בין חי בין מבושל. וירק שהוא טוב חי ובמבושל משתני לגריעותא כגון ירק שקורין שערזי"ך או מה שקורין טארה"ן או צנון וכדומה לזה מברך חי בפה"א ומבושל שהכל.
 

(יח) הלפת כשהוא חי וכו' - הלפת טוב שיותר מבושל מחי [טור] ולפת הוא מה שאנו קורין מייארי"ן וריבי"ן ועיין במ"א שמפקפק בדין זה ועיין בטור שמביא ג"כ שיש גאונים שסוברין לברך על חי בפה"א ועיין בח"א שכתב דתלוי אם דרך בנ"א באותו מקום לאוכלן חיין ועיין בנ"א שהאריך בזה:
 

(*) הלפת וכו':    עיין מ"ב וע' פמ"ג דמסתפק כשבישל לפת בלא בשר ובלא חמאה ושומן אם מברך בפה"א וכעין זה כתב גם בשע"ת אליבא דהמ"א ולי הצעיר צע"ג בדברים אלו אחד דמהט"ז בסק"ג בסופו מוכח בהדיא דס"ל דאפילו בישל הלפת בלא בשר כ"א במים לבד ג"כ משתנה למעליותא וכבר העיר זה בש"ת וגם להמגן אברהם גופיה בסק"ט אין שום ראיה דס"ל דמשתנה לגריעותא ע"י הבישול בלא בשר אלא קאמר דצריך לדקדק וכו' אם ישתנה למעליותא ור"ל דשמא אין שבח במבושלין יותר מבחיין רק שניהן שוין וממילא בחיין ג"כ מברך בפה"א וגם מהמחבר גופיה מסתימתו מוכח דאפילו בישל במים לבד מברך בפה"א וגם דומיא דמה שכתב בשהיה כבוש בחומץ או בחרדל דהוא בלא בשר מכל הלין טעמי לא העתקתי ספיקו דהפמ"ג:.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש