שולחן ערוך אורח חיים קפג ט


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צריך לישב בשעה שמברך בין אם היה הולך בביתו כשאכל או עומד או מיסב כשמגיע לברך צריך לישב כדי שיוכל לכוין יותר וגם לא יהא מיסב שהוא דרך גאוה אלא ישב באימה.

הגה: נראה לי דלאו דוקא המברך אלא הוא הדין כל המסובין לא ישבו בקלות ראש אלא באימה. מיהו אם לא עשה כן אפילו בירך מהלך בדיעבד יצא (רמב"ם פרק ד'):

מפרשים

 

(יא) באימה:    ירא שמים יהא נזהר בשעת בה"מ להתעטף במלבוש העליון וגם להניח הכובע בראשו ולא יברך במצנפת הקטנה ואף כשמברך ביחיד ינהוג כך כדי שיהא מורא שמים עליו ויעורר הכוונה האר"י ב"ח ושל"ה. אין עיטוף נוהג אלא בא"י משום כבוד השכינה עטרת זקנים בשם ספר יש שכר ע"ש.
 

(לא) בשעה שמברך - ומסתימת הפוסקים משמע דגם ברכה רביעית אף שהיא מדרבנן צריך לישב כי היכי דלא לזלזולי בה:

(לב) בביתו - דבמהלך בדרך עיין לקמן בסי"א:

(לג) ה"ה כל המסובין - דכיון דכולן יוצאין בברכתו צריכין לישב ובאימה כמברך עצמו:

(לד) אפילו בירך מהלך וכו' - היינו כשהוא מהלך בביתו במקום אכילתו אבל כשהלך למקום אחר ובירך יש דעות בזה עיין לקמן בסימן קפ"ד ס"א בהג"ה:
 

(מו) צריך לישב בשעה שמברך - וז"ל סידור הרש"ש ז"ל קודם בהמ"ז יכוין להכין עצמו לקיים מצות עשה לברך ברכה המזון ביראה ובאהבה ובכונה עצומה ובשמחה רבה ובטוב לבב להמשיך שפע וברכה רבה ומוחין וחיות ומזון למלכותא קדישא דז"א דאצילות וממנה לנו ולכל העולמות הקדושים. ויעצים עיניו ויאסור ידיו זו ע"ג זו ימנית על שמאלית כיושב לפני המלך מלכו של עולם מלכותא קדישא דז"א דאצילות. וכתב עו"ש יכוין שהוא מוכן לקיים מצות עשה דאורייתא לברך אחר המזון שנאמר ואכלת ושבעת וגו' וע"י כוונת הכנה זו אז יהיה כח בכוונתו בברכה לעלות מ"ן ולהמשיך ד' מוחין לזו"ן עכ"ל. והביאו בן איש חי שם אות ב' וע"כ אחר שיאמר למנצח ופסוקים צ"ל לשם יחוד וכו' כמ"ש לעיל סימן זק"ן אות כ"ב יעו"ש:

(מז) צריך לישב - . . .

(מז) או מיסב - . . .

(מז) אלא ישב באימה - עיין לעיל אות ג':

פירושים נוספים


▲ חזור לראש