(מו) צריך לישב בשעה שמברך - וז"ל סידור הרש"ש ז"ל קודם בהמ"ז יכוין להכין עצמו לקיים מצות עשה לברך ברכה המזון ביראה ובאהבה ובכונה עצומה ובשמחה רבה ובטוב לבב להמשיך שפע וברכה רבה ומוחין וחיות ומזון למלכותא קדישא דז"א דאצילות וממנה לנו ולכל העולמות הקדושים. ויעצים עיניו ויאסור ידיו זו ע"ג זו ימנית על שמאלית כיושב לפני המלך מלכו של עולם מלכותא קדישא דז"א דאצילות. וכתב עו"ש יכוין שהוא מוכן לקיים מצות עשה דאורייתא לברך אחר המזון שנאמר ואכלת ושבעת וגו' וע"י כוונת הכנה זו אז יהיה כח בכוונתו בברכה לעלות מ"ן ולהמשיך ד' מוחין לזו"ן עכ"ל. והביאו בן איש חי שם אות ב' וע"כ אחר שיאמר למנצח ופסוקים צ"ל לשם יחוד וכו' כמ"ש לעיל סימן זק"ן אות כ"ב יעו"ש:
(מז) אלא ישב באימה - עיין לעיל אות ג':
(נ) יש אומרים - כן כתב ב"י בשם הרמב"ם פ"ד מה"ב דין א' והמדדכי. והא דכתב זה בשם י"א משום דדעת התוס' בברכות נ"א ע"ב דדוקא בהמ"ז דאורייתא ההמירו בה להיות מיושב משא"כ בשאר ברכות יעו"ש. וכן כתב הר"ז אות י"ג. ועיין בביאור הגר"א :
(נא) לאמרה מיושב. וטוב ליזהר בכל הברכות לאומרם מיושב. חס"ל אות יו"ד. בן א"ח פרשת חקת אות ד' :
(נב) אם היה מהלך - וכ"ש שמברך כשהוא רוכב. א"ר אות י"ז. זכ"ל שם. מיהו אם אכל מיושב אפילו בדרך צריך לברך מיושב. ח"א כלל מ"ז אות ד':
(נג) אסור לברך והוא עוסק - וכ"ה לקמן סימן קצ"א סעיף ג'. ועיין בדברינו לשם בס"ד: