שולחן ערוך אורח חיים קסה ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · קסה · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אם רבים מסובין בסעודה הגדול נוטל ידיו תחלה והרא"ש היה רגיל ליטול באחרונה שלא להפסיק ושלא לדבר
מפרשים
והרא"ש היה רגיל כו'. ואע"ג דבברייתא אמרינן דגדול נוטל תחלה נראה דהוא ס"ל שאני בזמן התלמוד שהיה לכל אחד שלחן בפ"ע והיה הגדול אוכל מיד כדאיתא בגמרא שמביא ב"י משא"כ עכשיו אין כבוד לגדול ליטול תחלה ויצטרך לישב ולשמור ידיו כמו שהקשה רב ששת לריש גלותא בגמרא. והב"י הקשה מסברא זו באמת על הפוסקים שכתבו דין התלמוד. ורש"ל האריך בתשובה לחלוק על זה וכ' שהוא יוהרא לנהוג כן אלא אדרבא יטול תחלה ויהיה נזהר מלדבר וילמדו אחרים ממנו ואין בדבריו שם כדאים לדחות דברי הרא"ש. ותו כתב שם רש"ל דד"ת לא הוה הפסק ג"ז לא מסתבר דיש לחוש דילמא משכא ליה שמעתתא ויבא לידי היסח דעת כדאשכחן גבי בדיקת חמץ שאין ללמוד באותה שעה וכ"כ מו"ח ז"ל:
(ד) ושלא לדבר: צל"ע דהא תכף לנ"י ברכה קאי על מים אחרונים לכ"ע ואפ"ה רשאי להשיח בין מים אחרונים לברכה דדוקא משנטל הכוס לברך אסור כמ"ש סי' קפ"ג ס"ו וכ"כ הכ"מ ספ"ו, והא דתכף לגאולה תפלה אין רשאי להשיח שאני התם דמדבר עם המלך אסור להפסיק בד"א משא"כ כאן ואפשר דמ"ש שלא לדבר היינו שלא היה מדבר שום עסק וענין אחר דהוי הפסק אבל שיחה בעלמא ב' או ג' תיבות לא הוי הפסק וכ"ש כששואלין לו דבר שמותר להשיב הן או לאו וע"ס קס"ו ע"ש ומ"ש סימן קפ"ג ס"ו:
(ג) לדבר: ורש"ל כתב שהוא יוהרא לנהוג כן אלא אדרבה יטול תחלה ויהיה נזהר מלדבר וילמדו אחרים ממנו. וכתב הט"ז עליו ואין דבריו כדאי לדחות דברי הרא"ש. ותו כתב רש"ל דד"ת לא הוי הפסק. גם זה לא מסתבר דיש לחוש דילמא משכא ליה שמעתתא ויבא לידי היסח הדעת ט"ז וכ"כ הב"ח. ומ"א כתב דמ"ש כאן שלא לדבר היינו שלא יהיה מדבר שום עסק וענין אחר דהוי הפסק אבל שיחה בעלמא ב' או ג' תיבות לא הוי הפסק וכ"ש כששואלין לו דבר שמותר להשיב הן או לאו ע"ש.
(ד) הגדול נוטל וכו' - דכן הוא כבודו:
(ה) והרא"ש היה רגיל וכו' - ס"ל דשאני בזמן התלמוד שהיה לכל אחד מהמסובין שלחן בפ"ע והיה אוכל מיד שנטל ידיו אבל עכשיו ששלחן אחד לכל ומתחילין לאכול ביחד [דהיינו שלאחר שנטלו כולם ידיהם הגדול מברך ומוציא כולם בברכתו] טוב יותר ליטול באחרונה כדי שלא יבוא לידי הפסק ודיבור בינתים. והנה המחבר בסימן קס"ו הסכים דטוב ליזהר מלהפסיק ומלדבר [ועי"ש במ"ב] וכן נהגו כל העולם להחמיר בזה ואפילו בשהיה הרבה מחמירין וכדברי הרמ"א שם וא"כ בסעודות גדולות שיש הרבה מסובין אם ימתינו כל המסובין עד שיטול הגדול ישהו הרבה מאד וגם יבואו לידי דיבור בינתים וע"כ מן הנכון שהגדול יטול תחלה כבזמן הש"ס ולא יוציאם בברכת המוציא אלא יברך לעצמו וכן כאו"א מן המסובין יטלו ידיהם ויברך כאו"א לעצמו ולא יצטרכו לשהות כלל:
(ו) שלא להפסיק - היינו בשהיה מרובה וכדלקמן בסי' קס"ו:
(ז) ושלא לדבר - היינו אפילו שיחה מועטת:
(*) והרא"ש היה רגיל וכו': וכהיום שע"פ רוב המנהג שכ"א מברך על פתו לעצמו לא שייך טעם הרא"ש וחזר המנהג שהיה בזמן התלמוד שהגדול נוטל תחלה ואוכל:.