שולחן ערוך אורח חיים קנט ז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · קנט · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
צריך שיבואו המים מכח נותן. לפיכך צינור שדולה מים מן היאור ושופך בו, ונמשכים ממנו המים להשקות השדה, אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהן, מפני שאינם באים מכח אדם, שכבר פסק כח השופך. ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה, אף על פי שאינו משים אותה תחת השפיכה ממש, עלתה לו נטילה, דכל זמן שהם קרובים למקום השפיכה, עדיין מכחו הם באים. ואם הטביל ידיו לתוך הצינור הזה, אינם טהורות מכח טבילה, מפני שהם שאובים. והני מילי בדולה, ששופך ונותן לתוך הצינור עצמו; אבל אם נותן אותם חוץ לצינור וממשיך אותם לצינור והטביל בו ידיו, טהורות, דשאובים שהמשיכוה כשרה. ואפילו דולה ונותן לתוך החריץ עצמו, אם הדלי נקוב מאחוריו בכונס משקה, ובעוד ששופך דרך פיו לצינור מקלח מאחוריו ליאור, מטביל בו את הידים וטהורות, דחשיבי כאילו הטביל ביאור, דניצוק זה מחבר הכלי ליאור וחשיבי מים שבצינור מחוברים למימי היאור, אף על גב דניצוק כזה לא חשיב חיבור לעניין טבילה. ויש חולקין בזה ואומרים דגם לנטילת ידים לא חשיב חיבור.
- הגה: אין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קבול וברזא, אבל אם היו כלי תחלה וחברם לכותל, נוטלין ממנו (אגודה פרק המוכר בית).
מפרשים
אין ליטול ידיו מאותן אבנים. יש לי בזה מקום עיון דבאגודה פ' המוכר הבית למד זה ממה דבעי רב יוסף לענין הכשר זרעים ממי גשמים שחישב להדיח בהם האיצטרוב"ל ומבעי"ל אצטרובל דבטיל אגב קרקע לגבי מכר לרבנן דמכתש' אי הוה בטיל לגמרי כמו כותל והוה נמי מחובר לענין הכשר זרעים א"ד לענין הכשר זרעים לא חשיב מחובר כמו כותל אלא דוק' במכר משום דמוכר בעין יפה מוכר וסליק בתיקו. ולפ"ז נ"ל דאין ליטול מים לאכילה מאותן אבנים שיש להם בית קיבול ונקבעו בכותל ויש להם ברזות או תרנגולי' נחושת שנוטלין בהם (עיין פ"ה דפרה) עכ"ל ופסק רמ"א כאן לחלק בין לקבע תחלה או לא ונראה שלמד כן ממ"ש האגודה עיין פ"ה דמותר היינו באם חקקו תחלה דשם כתב במשנה דהשוקת בסלע דמיירי דוקא בקבעו תחלה וקשיא לי תחלה אמאי פסק האגודה להחמיר בנט"י כיון שישאר בתיקו בגמרא אי הוה כמחובר או לא וכל ספק בנט"י אזלינן לקולא כדאיתא במשנה פ"ב דירי' מפני שאמרו ספק ידים ליטמא ולטהר טהור וכ"כ לקמן בסי' זה בטור וש"ע והטעם שהוא ספק דרבנן והביאו ב"י בשם תה"ד דה"ה בפלוגתא דרבוואת' וכ"כ רש"ל פ' כ"ה לענין בעיא דלא נפשטא וא"כ מ"ט תפסיה כאן לחומרא. ותו ק"ל דהא חילוק זה בין חקקו ולבסוף קבעו או להיפך אינו שייך אלא לרבנן דדף התם כדאיתא בהמוכר את הבית אבל לר"א דדף דס"ל כל המחובר לקרקע כקרקע לא שייך האי חילוקא אלא אפי' חקקו תחלה הוי כקרקע דהכי אמרינן בהדיא דפריך דברייתא דמחלק דחקקו תחלה פוסל המקו' וקבעו תחלה אין פוסל המקוה מני לא ר"א ולא רבנן דאי ר"א אפי' חקקו ולבסוף קבעו הוה כקרקע ואי כרבנן אפילו קבעו ולבסוף חקקו לא בטל בקרקע ופוסל המקוה דהוה כלי ומשני לעולם רבנן ושאני שאיבה דהיא דרבנן א"ה אפי' חקקו תחילה נמי שאני התם דהוי עליה שם כלי בתלוש וא"כ ק"ל מאחר דלר"א אין חילוק ואפי' חקקו תחל' לא הוה כלי דבטל בקרקע ממילא מאן דפסק לחלק בין חקקו תחלה או להיפך לא פסק כר"א ולא כרשב"ם ור"ח שם שפסקו כר"א וא"כ תקשה לך דלענין נט"י יש לנו להקל לרבנן דהוה כלי אפי' קבעו תחלה כיון דנט"י מדרבנן וזהו כלי מן התורה והא ק"ו הוא מהתם דמה התם במילתא דשאיבה שהוא דרבנן אזלי' לקולא ומבטלים מה שהוא כלי מן התורה כדי להקל כ"ש הכא בנט"י שהיא דרבנן דניזל ביה לקולא ויהיה כשר ממה שהוא כלי מן התורה וא"כ אפי' קבעו תחלה נמי כשר וצ"ע ליישב זה:
(ח) מפני שהם שאובים: והכלי מחובר לקרקע ואם אינו מחובר עס"ח:
(ט) כשרה: דוקא לענין נטילת ידים ולענין מקוה עיין ביורה דעה סימן ר"א סמ"ד מ"ה:
(י) בכונס משקה: וה"ה אם הוא בספינה ואינו יכול להטביל ידיו בים יקח כלי שניקב בכ"מ ודולה מהים ומטביל ידיו בתוך הכלי שמי הכלי מחוברים למי הים הואיל ומימיו נוטפין דרך הנקב (ש"ג) ע"ס ק"ס ס"ט:
(יא) לענין טבילה: דבעינן כשפופרת הנוד ועוד דנצוק אינו חיבור עיין ביורה דעה סי' ר"א סנ"ד וע"ש ס"ס ל"ו וסעיף ס' דלא מקרי חיבור בניצוק אלא א"כ עמדו או שיש שם מ' סאה:
(יב) הקבועים לכותל: דלא היה שם כלי עליו בתלוש:
(ז) בכ"מ: וה"ה אם הוא בספינה ואינו יכול להטביל ידיו בים יקח כלי שניקב בכ"מ ודולה מהים ומטביל ידיו בתוך הכלי שמי הכלי מחוברים למי הים הואיל ומימיו נוטפין דרך הנקב. ש"ג.
(ח) לכותל: דלא היה שם כלי עליו בתלוש וט"ז הקשה עליו דלנט"י יש לנו להקל דהוי כלי אפי' קבעו תחלה ע"ש כתב ע"ת ונראה דאותן מים שמושכין ע"י קנים חלולים למרחוק שקורין ריע"ר קאסטי"ן בל"א אין נכון ליטול מן הקנים עצמם משום דאין באין מכח גברא אבל מותר לטבול ידיו במים העומדים לפני הקנים דה"ל כאלו מחוברים לנהר ששורש המים יוצא מהם והוא דהקנים שוטפים מים וה"ל ניצוק חיבור עם המים שבאים מן הנהר לקנים אבל פסק הקילוח מן הקנים לא עלתה שם טבילה ע"ש וה"ה דאין ליטול בפלומפ"ן שאינם כלי ס"ב ע"ש.
(לו) שדולה מים וכו': ר"ל שדולה אדם מים מן היאור בדלי ושופך לתוך הצנור שיבואו ממנו לשדות ובא זה ליתן ידיו לתוך הצנור [רחוק ממקום ששופכין בו] כדי שיקלחו המים על ידיו וסובר שיחשב לו לנטילה:
(לז) מכחו הם באים: ואף דנט"י מכלי הוא דוקא כיון שהוא קרוב למקום השפיכה ששופך בדלי חשוב מכח הכלי ג"כ ופשוט דאם שפך לתוך הצנור בכלי פסולה כגון במנוקב אף בנתן קרוב למקום השפיכה פסול דאינם באים מכלי אם לא באופן המבואר לקמיה:
(לח) ואם הטביל ידיו: היינו שתחבן במים שנתכנסו בתוך הצנור ובא להכשירן מכח טבילה כמבואר לקמיה בסי"ד דטבילה נמי מהני לידים כשטובלן במעין או במקוה:
(לט) שהם שאובין: ואין מכשירין מכח טבילה אלא במים הכשרין לטבילת הגוף ועיין לקמן בסט"ז דהראב"ד מכשיר בשאובין ארבעים סאה בקרקע אך דבאמת רבים פליגי עליה כמ"ש שם בבה"ל:
(מ) חוץ לצינור וממשיך: ושיעור ההמשכה שיתבטל שם שאובין עי"ז הוא ג' טפחים [פמ"ג מיו"ד סי' ר"א סל"ו] ומחמת הצנור עצמו לא הוי שאובין דמיירי שלא היה עליו שם כלי כגון שלא נעשו בו ד' שפות לקבל בתוכו דאלו היה הצנור עצמו כלי לא מהני ההמשכה דהא שאובין הן מחמת זה הצנור גופא ואין שייך שם טבילה כלל:
(מא) שהמשיכוה: ואף דלענין טבילת הגוף מחמירין בזה אם היו כל המים שאובין אף שהמשיכוה כמ"ש ביו"ד סימן ר"א בנטילה דרבנן סמכו להקל על דעת המתירין שם [מ"א וש"א]:
(מב) כשרה: ודוקא שיש בו מ' סאה [רש"ל וא"ר] דאף למאן דמיקל לקמן בסי"ד בפחות מזה הלא עיקר הדין דע"י המשכה ג"כ קולא היא ולא מקילינן כולי האי. וגם צריך שיהיו המים מכונסין ולא זוחלין והיינו שיסתום בסוף הצנור שיתכנסו המים:
(מג) לתוך החריץ: ר"ל לתוך החריץ של הצנור:
(מד) בכונס משקה: ומבואר לעיל בס"א דכשמוציא טיף אחר טיף כונס משקה הוא ויש רוצים לומר דבכאן צריך שיהיה גדול קצת שיהא נראה הקילוח דאז חשיב מחובר למימי היאור ועיין בב"י לעיל בראש הסימן במה שהביא בשם מהרי"ק דלפי זה הוי השיעור בנקב כעדשה:
(מה) מחבר הכלי ליאור: וה"ה אם בא בספינה ואינו מגיע להטביל ידיו במי הים ואין לו כלי שלם רק כלי מנוקב ככונס משקה דולה בו מן הים ומטביל ידיו בו שמימי הכלי מחוברים למי הים ע"י שהמים נוטפים דרך הנקב [ש"ג ומ"א]:
(מו) לענין טבילה: דניצוק אינו חיבור שם כלל וגם באופן דמהני שם עירוב לחבר המים הוא בשיעור גדול ולא ע"י ניצוק דק כזה:
(מז) ויש חולקין: ורש"ל הסכים כדעה זו מ"מ בשעת הדחק יש לסמוך על דעת המקילין דהוא דעת רוב הפוסקים. ואם טבל ידיו ע"י הכשר חיבור הניצוק ואח"כ נזדמן לו ליטול כראוי לא יברך על נטילה שניה דהא לרוב הפוסקים יצא ידי נטילה [א"ר] וקנים החלולים המקלחים מים מן היאור אם הניח ידיו תחת הקילוח לא הוי נטילה דאף להסוברין בס"ח דלא בעי כח גברא פסול משום דאין כאן כלי דהקנים אינם כלום שאין בהם בית קבול. וגם אין יכול להטביל ידיו ברע"ר קאסטי"ן העומד סביבם והוא שנפסק הקילוח מן הקנים אבל בעת שהולך הקילוח מן הקנים אם רוצה להטביל ידיו בהקאסטין י"ל דשרי לכו"ע אף להיש חולקין דניצוק רחב כזה לכו"ע הוי חבור והוי כאלו מטביל בהיאור. כתבו האחרונים שאין ליטול ידיו מן הפלומ"פ לפי שאינו כלי וכ"ז דוקא כשמניח ידיו סמוך למקום יציאת המים מן הצנור הבולט אבל מותר להניח ידו אחת סמוך לארץ ובידו השניה ימשוך הפלומ"פ להביא עליו המים ואח"כ יחליף ידיו או שחבירו ימשוך לו ומהני כ"ז משום דניצוק חבור והוי כאלו טובל במעין עצמו אבל אם יחזיק ידיו גבוהות מן הארץ לא מהני הנטילה משום דהוי כטובל בכיפין:
(מח) הקבועים: דלנט"י כלי בעינן וכיון שהם קבועים בכותל הרי הן ככותל ואין שם כלי עליהן אע"פ שעשה להן בית קבול. ועיין בפמ"ג שמצדד לומר דדוקא ליטול מן הברזא דרך נטילה אבל לטבול בתוכן אם יש בהן ארבעים סאה יש להכשיר מטעם טבילה דמותר במ' סאה כדלקמן בסי"ד ולא הוי כטובל בכלי דכמחובר חשבינן ליה ומ"מ נראה פשוט דאין להקל בזה אלא בשהמים לא נשאבו ע"י כלי [עיין לקמן בסט"ז בבה"ל שם]:
(מט) כלי תחלה וכו': הטעם כיון שהיה עליהם שם כלי תחלה בתלוש חשיב נטילה בכלי:
(נ) נוטלין ממנו: ר"ל דרך ברזא שמסירה בכל שפיכה ושפיכה דחשיב עי"ז כח גברא וכמו שיתבאר בסוף ס"ט:
(*) מפני שהם שאובין: עיין במ"ב ומה דחשבו בזה שאובין הוא משום דנשאבו בדלי כמו שכתב תר"י אבל מחמת הצינור עצמו לא חשיב שאובין דהצינור לאו כלי הוא וכמו שכתבו תוס' והרא"ש ואשכול וריטב"א וכן מוכח מתר"י הנ"ל וכן מוכח מהרא"ה שמכשיר בזה ע"י המשכה והעתיקו המחבר לקמיה לדינא והנה המ"א פירש דלדעת המחבר כלי הוא אלא דהטעם מפני שהיא מחוברת לקרקע ונראה כטבילה וטבילה בשאובים ליכא אבל א"כ יקשה למה מתיר בזה ע"י המשכה לצינור מטעם דשאובים שהמשיכוה בקרקע הלא כלי הוא וכבר נתעורר בזה הגרע"א בחידושיו וכן הפמ"ג נדחק מאד בזה ונשאר בצ"ע אבל לפי מה שכתבנו דס"ל להמחבר כרוב הפוסקים הנ"ל דלאו כלי הוא ניחא ומה דמשמע לכאורה בס"ח דהמחבר ס"ל דצנור כלי הוא דאל"ה אין לו מקור למה שפסק שם לבה"ג דבכלי המחובר לקרקע לא עלתה לו נטילה והיינו בחקקו ולבסוף קבעו כמו שכתבו הדרישה והפמ"ג יש לדחות דמאחר שלא מצא המחבר מי שהחזיק בשיטת הבה"ג רק הרמב"ן והרשב"א ואינהו כתבו בהדיא כן לא רצה להקל נגדם אח"כ מצאתי שגם הגר"ז תירץ כן. ודע דכל זה שהוצרכנו לדחוק עצמנו הוא לפי פירוש הדרישה והפמ"ג בדברי המחבר לקמן בסעיף ח' אבל לפי מה שכתב הגר"א שם דכונת הרשב"א והרמב"ן והמחבר שהביא דבריהם הוא בקבעו ולבסוף חקקו ואז פסול לבה"ג לשכשך בו משום דהוי כקרקע והאי אריתא דדלאי היה נמי קבעו ולבסוף חקקו אתי שפיר בפשיטות מה דמכשיר המחבר כאן בשאובין שהמשיכוה בצינור דהרי האי צינור כקרקע גמורה היא ומה דפוסל לטבול בו משום שאובים הוא משום דנשאבו מתחלה בדלי וכנ"ל:.