הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן קנט

סימן קנט

[מג"א ס"ק ג] הביא הרב"י לשונו ופי' בדוחק כלי שניקב נקב גדול עד שהוא מכניס משקים וכו' הר"ז פסול בד"א וכו' שאינו מקבל רביעית מנקב למטה אבל אם מקבל רביעית מנקב ולמטה כשרים בד"א בכלי שאין שבירה זו מעלה אותו מטומאתו אבל כלי שניקב וכו' המעלה אותו מטומאתו פסול שאין זה כלי אלא שבר כלי עכ"ל:

[סעיף ז'] אבל אם נותן אותם זהו מדברי הרא"ה הובא בב"י ולענ"ד תמוה על המחב' לפי"מ דמבואר בסעיף ח' נראה דס"ל להמחבר דצנור הוי כלי והא דלא מהני במטביל ידיו לדעת בה"ג דכשר בטובל ידיו בכלי היינו כיון דצנור הוי מחובר לקרקע דמי לטבילה וכמטביל לשאובים דמי א"כ מאי מהני המשכה הא מ"מ הצנור הוא כלי ואין שם טבילה עליה וגם משום נטילה פסול כיון דהיא כעין מחובר לא מקרי נטילה והר"א שפסק כן י"ל דאזיל לשטת התוס' והרא"ש שתרצו על הבה"ג דצנור לאו כלי הוא ומזה הטעם בעצמו קשה הלשון של מחבר שכ' בתחלה ואם הטביל ידיו לתוך הצנור אינם טהורים מכח הטבילה שהם שאובים וזה מדברי הרא"ש ולטעמי' אזיל דצנור לאו כלי היא אבל לדעת הש"ע דהוי כלי בלא"ה פסול דטבילה בכלי ליכא. ואף אם נימא דהיכא דממ"נ כשר דהיינו לולי פסול דשאובים היה כשר לטבול ידיו לבה"ג דנותן ידיו לתוך כלי דמהני אלא דבכלי המחובר לקרקע דפסול דדמי לטבילה היינו דדמי כאלו אינו כלי ותורת קרקע עליו וא"כ היכא דאלו היה קרקע היה כשר מדין טבילה ראוי להכשיר כיון דבין כך ובין כך מדין כלי כשר ומדין קרקע כשר מש"ה צריך טעם דהוי שאובים בזה שפיר פסול אף לבה"ג דמחזי כקרקע דהיא פסול ואם המשיכוהו כשר דמה בכך דמחזי כקרקע הא מ"מ בקרקע באמת כשר. מ"מ קושיא הראשונה אינה מיושב דהיאך סתם המחבר דהמשיכוה כשר הא מ"מ לדעת הי"א בסעיף ח' פסול דהא באמת הוי כלי ליכא טבילה ומדין נטילה ליכא כיון דליכא כח גברא וצע"ג:

[מג"א ס"ק טו] דאם לא כן איך אוכל בלא נטילה לא אבין הא מספק אם מקרי נטילה הדין דמותר לאכול מטעם ספק דרבנן כדלקמן סי' ק"ס סעיף י' אבל מכל מקום מספק לא יברך והרי המג"א עצמו לעיל סס"י י"ב כ' ומ"מ נ"ל דלא יברך הרי אף דמתירים לו לילך בציצית אלו אפי' הכי אינו מברך וצ"ע:

[סעיף ט'] מוטה בארץ והמים מקלחים צל"ע דסתם כן הא זהו רק לשטת הרא"ש דבעינן כח גברא וכן לשטת הרמב"ם דבעינן כח נותן עכ"פ אבל לדעת הבע"ת וזהו דעת הי"א קמאי בסעיף ח' דלא בעינן רק כח כלי פשיטא דאף במוטה כשר אם נותן ידיו קרוב למקום השפיכה וכ"כ בהדיא הרשב"א בתהה"א דפסק כבה"ג ופסק דמוטה כשר וא"כ היאך סתם המחבר כאן דלא עלתה לו נטילה ובס"ח פסק דבשעת הדחק יש לסמוך אבה"ג וצ"ע:

[מג"א ס"ק כד.] דביו"ד סס"י ב' פסל שחיטת קוף לענ"ד לק"מ דהתם בשחיטה בעינן דוקא בר זביחה דמה"ט פסול נכרי בשחיטה א"כ ממילא קוף פסול דהא לא בר זביחה:

[מג"א ס"ק כז] פי' להמקילין. ע' בב"י דהרשב"א בתה"א פסל בזוחלים. אלא דהב"י כ' עלה ולהרר"י יש להסתפק היינו כיון דס"ל להר"ר יונה דרביעית מהני. י"ל גם זוחלין מהני. ואף דמקודם כ' הב"י דהרשב"א והר"רי ס"ל דמהני רביעית וכיון דהרשב"א אף דמיקל ברביעית. מ"מ זוחלין ס"ל דפסול. א"כ מהיכא תיתא להסתפק בדעת הרר"י לשוויי' מחלוקת היינו דבאמת חזר הרשב"א בתה"א למה שכ' בחידושיו לפרש ההיא דאפסקינהו בבת בירתא דמיירי שהוא רביעית ומזה מוכח דרביעית מהני בדעת הר"י. אבל בת"ה כ' דמיירי דהוא מחובר למקוה וכמו דהעתיק בש"ע סי' ק"ס ס"ז מבואר שחזר מדבריו בחדושיו ומש"ה ס"ל ג"כ בתה"א דזוחלין פסול אבל לדעת הרר"י ולפי"מ דהיה סובר הרשב"א בחי' דרביעית מהני. י"ל גם זוחלין מהני וכנים דברי הב"י: