שולחן ערוך אורח חיים קמו ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · קמו · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אין צריך לעמוד מעומד בעת שקורין בתורה. (ויש מחמירין ועומדין, וכן עשה מוהר"ם) (מרדכי פרק רבי אליעזר דמילה):
מפרשים
א"צ לעמוד כו'. בגמרא אמרינן פ' א"נ אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנא' ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנא' עמדו ולא ענו עוד. ומטעם זה כתב הטור בשם רב שר שלום דא"צ לעמוד בשעת קריאת התורה דהעמידה דכתיב בקרא היינו שתיקה ומהר"ם שהיה מחמיר ועמד בשעת הקריאה כמ"ש רמ"א בסמוך כ"כ המרדכי משמו וכ' שם שגם בשעת המילה הי' עומד שנא' ויעמוד כל העם בברית והביא רמ"א בי"ד בה' מילה וכ' ע"ז שכן נוהגין וא"כ גם כאן ראוי לנהוג כן דהא בחד' מחת' מחתינהו מהר"ם שם ולכאורה ק' על מה שעמד מהר"ם והלא מפרש בגמ' דאין עמידה אלא שתיקה ואני בעניי לא הבנתי דברי רב שר שלום דודאי העמידה הי' כפשוטם אלא דאותה העמידה צריכה להיות בשתיקה דאל"כ ק' מה דאמרי' בפ' שבועות העדות בשעת גמר דין צריכים בעלי דינים להיות בעמידה דכתיב ועמדו שני האנשים ה"נ נימ' דא"צ להיות מעומד אלא בשתיקה. ובלבוש כתוב הוכחה אחר' דאי ס"ד עמיד' ממש הא כבר כתיב ואתה פה עמוד עמדי דמשמע דוקא הש"ץ שהוא הסרסור והוא בדות' דלא מצינו כן בגמ' אלא ודאי דמ"מ צריכ' העמיד' כפשוטו אלא שבשעת העמיד' צריך שתיקה וע"כ שפיר נהג מהר"ם בעמידה ואף כי אין בנו כח להכריע ומ"מ נראין דברי מהר"ם נכונין וכן ראוי לנו לנהוג:
ושוב מצאתי בתשובה לר' עובדיה ספורני סימן צ' שפסק כן דצריך לעמוד ובשעת אמירת ברכו פשיטא שצריך לעמוד ואי' בירושלמי כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו כו' ומטעם זה נראה דכשהקהל רוצין לישב אחר אמירת הש"ץ ברכו לא ישבו עד שיאמרו תחלה ברוך ה' המבורך לעולם ועד:
(ו) א"צ לעמוד: אפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני ס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ ע' ריש סימן קמ"א ובמגילה ר"פ הקורא עומד דדוקא הקורא צריך לעמוד וכ"מ ביורה דעה סי' רפ"ב ס"ב ובסי' רמ"ד והא דהוצרך לומר שם בסי' רמ"ב סי"ח לפי שהס"ת ברשו' אחרת משמע דהעומדים על הבימה צריכים לעמוד היינו בשעה שמגביהין אות' וכ"ה בב"י שם בשם רשב"א וכ"ה בתוס' מנחות דף ל"ג ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד [מ"ב סוף הס' ומ"ע סי' צ"א] דהוי דבר שבקדושה:
(ז) ויש מחמירין: ובין גברא לגברא לכ"ע שרי לישב (ב"ח):
(ה) מעומד: אפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני הס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ לעמוד ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד דהוי דבר שבקדושה. מ"א ט"ז עיין יד אהרן.
(ו) ויש מחמירין: ובין גברא לגברא שרי לכולי עלמא. ב"ח.
(יז) א"צ לעמוד וכו' - ואפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני ס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ [עיין בריש סימן קמ"א דדוקא הקורא והעולה לתורה צריכין לעמוד] וכן אפילו כשאחד תופסה בידו כגון בעת שקורין ההפטרה כיון שהוא יושב במקומו א"צ לעמוד לפניה אפילו הם בתוך ד"א שלה על הבימה. ודע דבעת שנושאין אותה חייב לעמוד לפניה עד שתתכסה מעיניו או עד שיגיענו המוליכה למקומה ואפי' סמיכה על איזה דבר אסור דסמיכה כישיבה:
(יח) בעת שקורין בתורה - ובשעת אמירת ברכו וענית ברוך ה' הלע"ו לכו"ע צריכין לעמוד דהוא דבר שבקדושה:
(יט) ויש מחמירין ועומדין - כתב הפר"ח והגר"א דהעיקר כסברא הראשונה וכן נהגו והב"ח בסימן קמ"א כתב דגם המהר"ם מודה דמדינא שרי אלא דס"ל דראוי להדר ולעמוד מפני שצריך האדם להעלות בדעתו כששומע הקריאה מפי הקורא כאלו קבלה אותה שעה מהר סיני ובהר סיני היו כל ישראל עומדין כדכתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם וגו'. ומי שהוא איש חלש וקשה לו לעמוד ועי"ז אין דעתו מיושבת לכוין היטב לקול הקורא יש לו לישב [ש"א]:
(כ) וכן עשה מהר"ם - ובין גברא לגברא לכו"ע שרי לישב [אחרונים]: