שולחן ערוך אורח חיים צא א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל עד שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא:

מפרשים

ט"ז

כתוב בזוהר ואתחנן (ח"ג רס, ב) מאן דקאים בצלותיה בעי לכסוי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא ע"ש. מאן דפקח עינוי בשעת צלותיה מקדים עליה מלאך המות כו':

מגן אברהם

באר היטב

משנה ברורה

(א) עד וכו' - דצריך הוא לראות את עצמו כאלו עומד לפני המלך ומדבר באימה:

(ב) שיכסה לבו - והוא הדין כל גופו [ב"ח]:

(ג) הואיל וכו' - ר"ל אפי' הי' ממתניו ולמעלה ערום יצא:

ביאור הלכה

(*) הואיל וכסה ערותו:    נראה דקאי על מה דמיירי בריש הסעיף שהיתה הטלית חגורה על מתניו דאין לבו רואה את הערוה ג"כ אבל אם לבו רואה את הערוה כגון שהיה לבוש חלוק בלא מכנסים אף דהוא רק מדרבנן כמו שכתב הפמ"ג בסימן ע"ד מ"מ צריך לחזור ולהתפלל וכן מוכח מדה"ח בדין ו' מהדברים שצריכין ליזהר בעת תפלה וק"ש ועיין בח"א כלל ג' דין ל"ג וצ"ע למעשה:

(*) יצא:    עיין בהרמב"ם דמסיים ולכתחלה לא יעשה ונדחקו בביאורו ונ"ל דהשמיענו למי שנאנס ואין לו במה לכסות דלכתחלה מוטב שלא יתפלל כלל אח"כ מצאתי זה במ"מ. ונראה דרק במי שנאנס מתירין בק"ש ממתניו ולמעלה ערום בסוף סימן ע"ה אבל בלא"ה לא. וכן מצאתי בספר תבואת שור בסימן א' ס"ק ע"א עי"ש:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש