פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים סג ד

שולחן ערוך

עיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון הלכך אם קרא ולא כוון לבו בפסוק ראשון לא יצא ידי חובתו וחוזר וקורא ואפילו למאן דאמר מצות אינן צריכות כוונה מודה הכא:

מפרשים

מגן אברהם

(ה) בפסוק ראשון:    ובשכמל"ו בכלל (לבוש) ועמ"ש סי' ס"א סי"ג:


(ו) וחוזר וקור':    אף על גב דאסור לקרות ב"פ הכא מיירי שקורא בלחש [ב"ח] ומ"כ בשם ס"ח שיקר' כל הפ' ב"פ ועמ"ש סי' ס"א סי"ג, ומשמע שאם נזכר לאחר שסיים שלא קרא פסוק ראשון בכוונה צריך לחזור לראש דהוי כמי שלא קרא כלל פ' ראשון וכ"מ סי' ס"ד ועמ"ש סוף סימן ס':


(ז) מודה הכא:    דאע"פ שאין מתכוין לצאת צריך כוונת הלב לקבל מלכות שמים כענין הכוונה בתפילה [ב"י רשב"א]:

באר היטב

(ה) וקורא:    ר"ל בלחש כמש"ל סי' ס"א ס"ק ט' או ממתין איזה זמן ואח"כ חוזר וקורא דלא משתקין אותו אא"כ קורא ב"פ רצופים עיין ט"ז. ואם ניכר שלא קרא פסוק ראשון בכוונה לאחר שסיים ק"ש צריך לחזור לראש מ"א ועיין במ"א סי' ס"ד ס"ק א'.


משנה ברורה

(יג) לא יצא — אפילו אם קודם שהתחיל לקרות נתכוין לקיים בהקריאה המ"ע דק"ש מ"מ כל שבאמצע פנה לבו לדברים אחרים הרי לא קבל עליו מלכות שמים בהסכמת הלב:


(יד) וחוזר וקורא — בלחש שלא יהיה נראה כמקבל שתי רשויות ח"ו ועיין לעיל בסימן ס"א במ"ב סקכ"ב. ואפילו אם כבר קרא כל פרשת שמע והיה אם שמוע ואח"כ נזכר שלא קרא פסוק ראשון בכונה צריך לחזור ולקרות כל הפרשה שמע דאם לא יקרא רק הפסוק ראשון הוי כקורא למפרע דאינו יוצא כדלקמן בסי' ס"ד. ואם נזכר באמצע פרשת והיה אם שמוע יגמור עד ויאמר ויתחיל ויקרא שמע עד והיה אם שמוע ויחזור לפרשת ויאמר:


(טו) מודה הכא — דאע"פ שאין מתכוין לצאת בזה ידי המצוה עכ"פ צריך כוונת הלב בכל פסוק ראשון כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים:

ביאור הלכה

(*) וחוזר וקורא:    עיין בפמ"ג דמסתפק אם הוא מדאורייתא או מדרבנן:





▲ חזור לראש