פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) ואיכא טרח' לעמוד:    פי' שטורח הוא לחזור וללבוש בגדיו [תר"י ול"ח דלא כלבוש] משמע דאם שוכב בחלוקו צריך לעמוד וכ"מ בגמ' פרקדן לא יקרא ק"ש משמע דאף שכבר שוכב לא יקרא עד שיעמוד מיהו דעת הרב"י דוקא כשמושלך על גבו ונוטה מעט על צדו אבל כששוכב על צדו ממש מותר לקרות לכתחל' ולכן השמיט דעת תר"י וכ"מ פשטא דתלמודא:

סעיף בעריכה


(ב) מי שרוצה להחמיר:    כתב ביש"ש פ"ז דב"ק סי' מ"א מי שמחמיר בפני רבים בדבר שמותר דאיכא למיחש ליוהרא מנדין אותו ואם ידוע שעושה לש"ש אין מנדין אותו ואם מחמיר בפני רבו ורבו מיקל מנדין אותו אפי' עביד לש"ש ואפילו אין פשוט כ"כ להתיר לא יחמיר נגד דברי רבו אם לא שיש לו ראיה לסתור דבריו עכ"ל:


(ג) נקרא עבריין:    דמאי טיבותא יש בעמידה כיון דקרא ובקומך לא איירי בהכי כלל לב"ה אלא מיירי בזמן קימה אבל לענין ב"ה מודה ב"ה דמוטב לחזור למקומו לברך אלא שלא הטריחוהו חכמים עיין סימן קפ"ד [תי"ט פ"ק דשבת בשם הרא"ש]:

סעיף געריכה


(ד) בפסוק ראשון:    אבל מכאן ואילך אסור לעמוד דנרא' שעושה כב"ש וכשיושב בעגל' או רוכב כיושב דמי לענין זה שיוכל לכוין בפ' ראשון ועס"ח עכ"ל הב"ח ומיהו יש פוסקים שצריך לעמוד כל פרשה ראשונה שלא יהא כקורא עראי א"כ אין איסור במי שעומד כל הפ' ע"ס נ"ח ס"ג וסי' ע' ס"ד:

סעיף דעריכה


(ה) בפסוק ראשון:    ובשכמל"ו בכלל (לבוש) ועמ"ש סי' ס"א סי"ג:


(ו) וחוזר וקור':    אף על גב דאסור לקרות ב"פ הכא מיירי שקורא בלחש [ב"ח] ומ"כ בשם ס"ח שיקר' כל הפ' ב"פ ועמ"ש סי' ס"א סי"ג, ומשמע שאם נזכר לאחר שסיים שלא קרא פסוק ראשון בכוונה צריך לחזור לראש דהוי כמי שלא קרא כלל פ' ראשון וכ"מ סי' ס"ד ועמ"ש סוף סימן ס':


(ז) מודה הכא:    דאע"פ שאין מתכוין לצאת צריך כוונת הלב לקבל מלכות שמים כענין הכוונה בתפילה [ב"י רשב"א]:

סעיף העריכה


(ח) מתנמנם יצא:    וה"ה אונס אחר [וכ"מ הר"מ] אבל פשיטא שצריך לקרות כולה ותר"י ס"ל דמדאורייתא צריך לקרות פ' ראשונה ע"ש אבל בסי' ס"ז כ' הרב"י בשם הרשב"א דפ' ראשון בלבד הוי דאורייתא וכ"כ בס' החינוך, ובס' מ"כ הבי' מחלוקת הפוסקים בזה ע"ש:

סעיף ועריכה


(ט) לא ירמוז:    משמע קצת ביומא דף י"ט דאפי' לצורך מצוה אסור לרמוז וע"ס ס"ו:


(י) בפ' ראשונה:    והרמב"ם לא כתב בפרשה הראשונה דגם בפ' שניה איכא איסורא אלא דלא הוי מגונ' אלא פ' ראשונה [כ"מ הר"ם]: