שולחן ערוך אורח חיים מז א
שולחן ערוך אורח חיים · מז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
ברכת התורה צריך ליזהר וכו'. הטעם בב"י בשם הר"ן משום ר"י דע"י הברכה מבורר שעוסק בתורה לשמה ע"ש בטוב טעם על המאמר מ"ד מי האיש החכם וגו' ואגב גררא נזכיר בו חלקנו בס"ד הכי אי' בגמרא אר"י אמר רב מ"ד מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמ"ה ולא פירשוהו עד שפי' הקב"ה בעצמו שנא' ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה י"ל הרבה במאמר זה ולאהבת הקיצור לא זכרנום ונראה שהוא ית' שאל בכאן ב' שאלות ורמז בשאלה עצמה את התי' השייך לשאלה דרך רמז ובזה הזכיר שאעפ"כ לא ידעו להגיד התי' וע"כ אמר מי האיש החכם ויבן את זאת דהיינו על עיקר השאלה. שנית ואשר דבר פי ה' אליו ר"ל שפי ה' דבר את התי' ואעפ"כ נראה אם יגיד והנה ב' השאלות היו. הא' על מה אבדה הארץ ר"ל דוקא ארץ הזא' עכשיו והלא כבר עברו על ג"ע ש"ד וע"א ומה נשתנו עכשיו. שנית על שהתורה אזלא מישראל ונאבד' מהם וע"כ אמר נצתה כמדבר מבלי עובר שהתור' נתרוקנ' מישראל כמדבר שנתרוקנה מכל עובר והנה התי' הוא מרומז בקושי' כמ"ש אחר כך אלא שלא ידעו לפרש הדבר עד שפי' הקב"ה בעצמו מ"ש תחלה והיינו על שהקשה למה לא נחרבה קודם לפי שהתורה היתה מגנת עליהם כדאי' בסוטה תורה מגנת ומצלת מן החטא אבל אחר שעזבו את תורתי אז נפקדו על מה שכבר לא שמעו בקולי בעבירה ג"ע ש"ד וע"א שעשו וז"ש על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ועל השנית דהיינו סילוק התורה לפי שלא הלכו בה שהתורה אינה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה דהיינו שעוסק בפלפול ומשא ומתן של תורה כמ"ש על בחקותי תלכו ע"מ שתהיו עמלים בתורה משא"כ באותם שלומדים ד"ת מתוך עונג ואינם יגעים בה אין התורה מתקיימת אצלם ע"כ אמר ולא הלכו בה ר"ל שלא עסקו בהלכות התורה דרך משא ומתן של פלפול המתייחס להליכה כמ"ש וזהו שלא ברכו בתורה תחלם כי הברכ' היא לעסוק בד"ת דרך טורח דוקא ותי' זה הוא מרומז במ"ש הקב"ה בשאלה נצתה כמדבר מבלי עובר הך מבלי עובר הוא תי' על קושי' נצתה כמדבר דמ"ה נצתה התורה כמדבר לפי שהי' מבלי עובר ר"ל שלא עסקו בה דרך מו"מ כמ"ש נמצא שבקושי' נזכר התי' ולא ידע שום א' עד שעשה הקב"ה פי' על דברי עצמו וע"כ א' בעל המאמר ולא פירשוהו ולא לשון ולא הושיבוהו אלא ל' פי' שלא ידע שום א' פי' הדברים שיצאו ממנו ית' זהו דרך נכון במאמר זה ונמשך ממנו שעיקר מעלת עוסקים בתורה דוקא דרך טורח ויגיעה ואל זה כונו בברכה לעסוק בד"ת. הבאתי דברים אלו לכאן אע"פ שאינו ענין לחבור זה מ"מ נ"ל שהוא פירוש נכון וקרוב לפשוטו במאמר שהביא הטור:
כתב הב"ח לומר וצאצאינו וצאצאי צאצאינו דאמרי' כל שהוא ובנו וב"ב ת"ח אין תורה פוסקת מזרעו לעולם עכ"ל ול"נ דצאצאינו היינו יוצאי חלצינו וכן תרגום באיוב כ"א על וצאצאיו בניא ובני בניא לכן אין לשנות הנוסחא:
(א) ליזהר: אם ברכת התורה דאורייתא היא או מדרבנן עי' בספר פני משה ח"א סי' א' והפר"ח בשם הפוסקים דהוי מדאורייתא ונפקא מינה שאם נסתפק אם בירך אם לאו חוזר ומברך כל הברכות אע"ג דליכא מדאורייתא אלא ברכה א'. יד אהרן. (ועי' בס' אליהו רבה התפלה שיאמר קודם ברכת התורה).
(א) ברכת התורה - עיין בשאגת ארי' סי' כ"ד דמסיק שברכת התורה הוא מן התורה ולכן אם נסתפק לו אם בירך ברכת התורה חוזר ומברך ומ"מ כיון שהוא לו ספק לא יברך אלא ברכת אשר בחר בנו שהיא המעולה שבברכות כדאיתא בגמ' ועיין בשע"ת שהביא בשם קצת אחרונים דסוברין דמספק לא יחזור ויברך ובאמת קשה מאד לסמוך עליהם אחר דהרבה ראשונים [הלא המה הרמב"ן והחינוך והרשב"א בפ' ג' שאכלו] סוברים דבה"ת הוא מן התורה וידוע שעונש מי שאינו מברך על התורה גדול מאד. אך אם נזכר זה לאחר התפלה שכבר בירך ברכת אהבה רבה אפשר דיש להקל בזה אפילו אם לא למד תיכף לאחר התפלה [פמ"ג בפתיחה] ואם יכול לבקש מאחר שיוציאנו בבה"ת או שיכוין לכתחלה בברכת אהבה רבה לפטור וללמוד תיכף לאחר התפלה מה טוב. ובפרט לפי מה שמצאתי אח"כ בספר מאמר מרדכי שמביא בשם הלבוש וע"ת ג"כ דהוא מדרבנן בודאי צריך ליזהר לכתחלה לעשות כן. וברכת התורה בצבור לכו"ע דרבנן משום כבוד הצבור שהרי כבר בירך בשחרית [אחרונים]:
(ב) מאד - שלא ללמוד עד שיברך ויברך אותה בשמחה גדולה דמצינו שאחז"ל על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם תורתי ואחז"ל שדבר זה נשאל לנביאים על מה אבדה הארץ שישראל היו עוסקים בתורה ומצינו שכל זמן שהיו עוסקים בתורה ויתר הקב"ה על עונותיהם ולכן לא ידעו על מה אבדה והקב"ה הבוחן לבבות ידע כי אע"פ שהיו עוסקין בתורה לא היו עוסקין לשם לימוד התורה אלא כמו שלומדין שאר חכמות ולכן לא ברכו בה"ת שלא היתה התורה חשובה בעיניהם ולכן לא הגינה. ולכן צריך ליזהר מאד וליתן הודאה על שבחר בנו ונתן לנו כלי חמדתו. גם אחז"ל שאינו זוכה ח"ו להיות לו בן ת"ח עבור זה שאינו נזהר בבה"ת:
(א) סעיף א: ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד — כדאיתא בנדרים דף פ"א: מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן? רבינא אמר: שאין מברכין בתורה תחילה וכו'. ופירש שם המפרש, שאין מברכין כשמשכימין לתלמוד תורה. ותלמידי חכמים מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה ורגילין בה אינן זהירין לברך כשפותחין, ולא מקיימא ברכתא נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה עכ"ל. ועיין טור ובית יוסף. וזה לשון הלבוש: מאד מאד צריך האדם ליזהר בה, להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה כמו שמברך על כל הנאותיו. ואם אינו מברך עליה, אינו זוכה לבן תלמיד חכם, שזה עונשו מדה במדה, שמאחר שאינו מברך עליה מורה שאינו קורא בה לשמה ואינו משמח עמה ולא נהנה בה, אלא היא בעיניו כאומנות בעלמא, לפיכך אינו זוכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה, דכתיב: "לא ימושו מפיך" וכו' עכ"ל. ומהעיקר הזהירות הוא שצריך להבין פירוש המילות ולאמרה בנחת מילה במילה, שלא יחסר שום תיבה או אות, כמו שכתבנו לעיל סימן ה' אות ב'. וגם שצריך לאומרה בחשק נמרץ, וישים אל לבו אשר הוא מברך על התורה אשר היא חיינו ואורך ימינו, בעולם הזה ובעולם הבא:
(ב) שם: ברכת התורה צריך וכו' — בעניין ברכת התורה אם היא דאורייתא או דרבנן. ונפקא מינה דאם היא דאורייתא, אם נסתפק לו אם בירך או לא – צריך לברך; ואם היא דרבנן – אינו צריך לברך, וכמו שכתב מרן ז"ל בסימן ר"ט סעיף ג', יעו"ש. הנה בדבר זה נחלקו הפוסקים, דהרב שאגת אריה סימן כ"ד סבירא ליה דהיא דאורייתא, ובספק בירך ספק לא בירך חוזר ומברך, יעו"ש. וכן סבירא ליה להמור וקציעה. וכן הסכים הפרי חדש על זה הסעיף, והביא דבריו יד אהרן בהגהות הטור. וכן דעת מהר"א הלוי בספר זקן אהרן סימן ס', יעו"ש. אמנם הרב פני משה בתשובה חלק א' סימן א' כתב, דמדברי הרמב"ם והטור דסתמו לן סתומי ולא כתבו דהוי דאורייתא משמע דסבירא להו דהוי דרבנן, יעו"ש. וכן משמע מדברי מרן ז"ל לקמן סימן ר"ט סעיף ג', שכתב וזה לשונו: בכל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך וכו', חוץ מברכת המזון שהיא של תורה, עכ"ל. מדקאמר "חוץ מברכת המזון", משמע דברכת התורה היא בכלל ברכות דרבנן. וכן משמע מדברי האגור שהביא בית יוסף בזה הסימן, יעו"ש. וכן משמע מדברי הלבוש סעיף א', שכתב: ואסמכוה אקרא וכו', ומסעיף י"ב שכתב דברכה אינה מעכבת, יעו"ש, משמע דסבירא ליה שהיא דרבנן. וכן סבירא ליה להעו"ת שכתב בסעיף ט' דאם הפסיק בין ברכה ללימוד שאין לו לחזור ולברך, דברכות דרבנן. הרי לך בה די"א דסבירא ליה דברכת התורה דרבנן. וכן הסכים מהר"י עייאש בספר מטה יהודה אות א', שכתב דאם נסתפק אם בירך ברכת התורה דלא יברך, יעו"ש. ועיין שם במה שכתב על דברי הפר"ח. ועוד עיין להחיד"א בברכי יוסף אות ח' שדחה ראיית הפרי חדש, ועוד לו במחזיק ברכה אות א' ואות ב'. והסכים שאין לברך מספק, משום דכלל גדול הוא ספק ברכות להקל, יעו"ש, והביא דבריו הרב המגיה בש"ץ דף נ"ו ע"א. וכן פסק בקשר גודל סימן ה' אות כ"ה, סידור בי"ע בדיני ברכת השחר אות כ"ב. וכן דעת המאמר מרדכי אות א', אלא שכתב דאם נסתפק יכוין לפטור אותה באהבת עולם, יעו"ש, וכן דעת כס"א ויפה ללב אות א', וכתב ודלא כמו שכתב באר היטב בשם הפרי חדש והיד אהרן, יעו"ש. ומכל מקום הנכון הוא מי שנסתפק לו אם בירך ברכת התורה אם לאו, ישתדל לשמוע הברכה מאחר שעדיין לא יצא ויתכוין לצאת, וגם יאמר לו להמברך שיתכוין להוציאו, כידוע. או יברך בלא שם ומלכות, וכשיגיע לברכת אהבת עולם יתכוין לצאת בה נמי ברכת התורה כדי לצאת ידי המחמירים. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן מ"ו אות נ"ב:
ודע, דהא שאמרנו דאם נסתפק לו בברכת התורה דאינו חוזר ומברך, הוא בין בכולם בין במקצתם, מה שנסתתפק בו לא יברך. דהא כתב הפני משה שם והביאו הפרי חדש שם, דאף לדעת הסוברים דברכת התורה דאורייתא, הוא ברכה אחת בלבד, וכן כתב הרב שאגת אריה בסימן כ"ה דברכה אחת היא דאורייתא, יהיה מה שיהיה. אלא שהוא נטה דעתו לברך אשר בחר בנו, יעו"ש, ואם כן לדידן דפסקנו כדעת האומרים דרבנן משום סב"ל, אינו חוזר ומברך בכל מה שמסתפק, אם כולם אם במקצתם. וברכת התורה שמברכין על קריאת ספר תורה בציבור, גם הפרי חדש סבירא ליה שהיא מדרבנן, כמו שכתב בסימן קל"ט אות ח' יעו"ש, וכן כתב הברכי יוסף בזה הסימן אות ח':