שולחן ערוך אורח חיים לד א
שולחן ערוך אורח חיים · לד · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(א) לרש"י והרמב"ם וכו'. בהא פליגי רש"י ור"ת דת"ר כיצד סודרן קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל ומפרשי' לה אחר כך דהך ימין הוא ימין הקורא שהוא עומד נגד המניח ונמצא שהוא שמאל המניח וס"ל לרש"י דכמו שקדש והיה כ"י וגו' הוא סדר הנחתן זא"ז דהיינו תחלה קדש לשמאל המניח ואחריו והיה כ"י ה"נ שמע אחר והיה כ"י ופ' והיה אם שמוע אחר שמע נמצא של ימין המניח הוא והיה א"ש אבל ר"ת פי' דשמע והיה אם שמוע קאי אצד השני פי' מצד שמאל המניח קדש והי' כ"י ומצד ימין הוא שמע והי' א"ש פי' שמצד החיצון השני שהוא ימין המניח הוה שמע וסמוך לו והיה א"ש סי' לדבר הוויות להדדי ושיני"ן דהיינו קדש ושמע אצל השיני"ן שבצדדי בתים:
(א) משמאל המניח: נ"ל באיטר אזלי' בתר ימין ושמאל דעלמא דהא אמרי' בגמרא הטעם שיהא קדש בימין הקורא שיהא קורא כסדר הכתוב בתורה:
(ב) ולר"ת וכו': ומ"מ צריך לכתבו כמ"ש סי' ל"ב ס"א בהג"ה ולכן צריך שיניח חלק פרשה והיה אם שמוע ויכתוב פ' שמע בקצה הקלף ואח"כ יכתוב פ' והיה אם שמוע באמצע:
א לרש"י כו'. כמש"ש והקורא כו' ובמכילתא כותבן כסדרן כו' כמש"ל רסל"ב:
ולר"ת כו'. מדחילקן בסדר הזה קדש כו' שמע כו' וראיות הנ"ל דחו בתוס' שם ד"ה והקורא כו' והרא"ש וש"פ דמכילתא בכתיבה איירי ומ"ש והקורא כו' הוא סיום הברייתא דכיצד סודרן שמפרש דעל הקורא קאי כסדר שהן מפורשין בברייתא.
ומנהג כו'. וכן האריך בתשובת הרמב"ן סי' רל"ד להוכיח כרש"י גם מה שהקשה ר"ת על רש"י מש"ש קדש והיה כי יביאך מימין שמע כו' משמאל וישבה שם וכ' שם וסוף דבר דעתנו כרש"י והרמב"ם ז"ל ועליהם אנו סומכין ועושין מעשה וכן היו נוהגין הר"י ז"ל והרמב"ן ז"ל ועושין מעשה בעצמן וכן עיקר:
(א) המניח: ובאיטר אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא. מ"א.
(ב) ולר"ת: ומ"מ צריך לכותבן כסדרן כמ"ש סי' ל"ב ס"א לכן צריך שיניח חלק פרשת והיה אם שמוע ויכתוב פרשת שמע בקצה הקלף ואח"כ יכתוב פרשת והיה אם שמוע באמצע מ"א וע"ל סי' ל"ב ס"ק נ"ג מש"ש.
(א) סדר הנחתן — דע דלכו"ע אם החליף איזה פרשה שנתנה שלא בביתה המיוחד לה פסולין אף דיש ד' פרשיות בד' בתים וכ"ש אם נתן שתי פרשיות בבית אחד:
(ב) המניח — ואפילו אם המניח הוא איטר אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא:
(ג) ולר"ת — כתבו הפוסקים דגם ר"ת מודה דבעינן כתיבתן כסדר שהם כתובין בתורה שהוא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע אלא דפליג ארש"י לענין הנחתן בבתים וע"כ הרוצה לכתוב תפילין לדעת ר"ת יכתוב בשל יד שהם בקלף אחד קדש והיה כי יביאך ויניח חלק והיה אם שמוע ויכתוב שמע ואח"כ יכתוב והיה אם שמוע ובש"ר יכתבם בארבע קלפים כסדר ממש ויסדרם בבתים. קדש. והיה כי. והיה אם. שמע. ולעניין דיני פתוחות וסתומות בהתפילין איך להתנהג לדעתו כבר ביארנו לעיל בע"ה בסימן ל"ב עי"ש:
(ד) כרש"י והרמב"ם — וכתב בב"י ושאר אחרונים דכן עיקר וכן הסכים הגר"א בביאורו:
(*) סדר הנחתן: עיין במ"ב ופשוט דאפילו בשל יד כגון היכא שאין לו תש"י ויש לו ב' תש"ר דמבואר לעיל דטולה עור על אחד מהם דוקא אם מונחין שם כסדר כמבואר בב"י [עיין בב"ח שמתוכו מתבאר דברי הב"י] שהסכים דהאי דינא דאם החליף פרשיותיהם פסולין קאי נמי אשל יד ולכאורה ה"ה דאם כתבן על ארבע קלפים ונתנן בבית אחד דיוצא בזה אפילו אם לא דבקו כמבואר בסימן ל"ב סמ"ז בב"י שצריך לזהר נמי שיהי' מונחין דוקא כסדר קדש מימין וכו' או אפשר דהכא לא מינכר כ"כ חילופן כמו בקלף אחד בש"י שכותב והיה אחר שמע וגם להסמ"ק יפול ספק זה דאפשר דאף הסמ"ק יודה בזה שהוא פסול כיון שהם ד' קלפים או אפשר דלהסמ"ק לא נאמר כלל דין קביעות מקום להפרשיות בש"י כיון דאפשר לכותבן בקלף אחד וצ"ע:.