שולחן ערוך אבן העזר ק א
שולחן ערוך אבן העזר · ק · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
מדינא דגמרא, הכתובה, דהינו עיקר כתובה ותוספת, אינם נגבים אלא מן הקרקע. ומתקנת הגאונים נגבים אף מן המטלטלים. והוא הדין לכל תנאיה, חוץ מכתובת בנין דכרין. לפיכך, אם גבו היורשים מעות בחובת אביהם, גובה מהם. ומיהו, רשות ביד היורשים לסלקה בקרקע (הגהות אלפסי פרק הכותב).
ודוקא מטלטלי בני חרי, אבל אם מכרם הבעל או נתנם במתנת בריא, אינה גובה מהם.
- הגה: ויש אומרים דוקא שנתן לאחרים, אבל אם נתן ליורשיו במתנת בריא, אשה גובאת כתובתה מהם (הגהות מימוני פרק י"ו ומהרא"י סימן פ"ו ומהרי"ו סימן קנ"ו), דכל מה שנתן ליורשיו אינו אלא כירושה, והאשה גובאת כתובתה משם (מרדכי פרק נערה בשם מוהר"ם). מי שצוה לתת מנכסיו לאחר מותו כך וכך, אף על פי שצוה כך כשהיה בריא, אשה גובאת כתובתה משם, דאינה אלא כמתנת שכיב מרע דגובאת כתבתה משם. (ועין בחשן המשפט סימן רנ"א ורנ"ב ורנ"ז.)
ואם מכרום יורשים אחר מותו, גובה מהם. ועכשיו נוהגים לכתוב בכל הכתובות ששעבד לה כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי מטלטלי אגב מקרקעי דקנאית ודאקנה. ומכל מקום, לא נהגו לגבות ממטלטלין שמכר או נתן במתנת בריא, ולא אפילו ממטלטלין שמכרו היורשים, מפני תקנת השוק.
- ועין בחשן המשפט סימן קי"ג. עין לקמן סימן קי"ח, אם אשה חייבת לקבר בעלה קדם שתגבה כתובתה:
מפרשים
(א) אינם נגבים אלא מן הקרקע: כלו' אפילו מן הבעל עצמו כגון גרושה אינה נגבית אלא מן הקרקע דאלו אלמנה הגובה מן היורשים פשיטא דאין גובה ממטלטלי דיתמי דלא יהא אלא שאר חוב ולמה כתב כתובה ותוספ' בלבד:
(ב) ומתקנת הגאונים נגבים אף וכו': הרא"ש בפ"ק דב"ק כתב נ"ל בדורות הללו מטלטלי כמקרקעי לכל מילי שעבוד מדינא דגמ' דהוי כגמלא דערבי' וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א בפ' הכותב:
(ג) חוץ מכתובת בנין דכרין: עיין לקמן סי' קי"א סי"ד ולדעת הרא"ש והרשב"א שכתבתי בסמוך אף כתובת בנין דכרין נוהגת במטלטלין דבדורו' הללו מטלטלי כמו מקרקעי:
(ד) אם גבו היורשים מעות: ה"ה אם לא גבו היורשים עדיין גובה כתובה מן הש"ח שהניח בעלה דש"ח נקרא מטלטלין וכ"כ בסמ"ע בסי' ק"ז:
(ה) רשות ביד היורשים: לאו דוקא יורשים דהא גם מבעל לדינא דגמ' אין כתובה נגבית מן המטלטלין וכ"כ בהגהות אלפסי אם רצה בעל או יורשיו להגבות קרקע הרשות בידו ואם הקרקע שוה י' והיא רוצה לקבלה בכ' והיורשים רוצים לסלקה בי' דמי הקרקע הדין עמה עיין בר"ן פ' נערה:
(ו) או נתנם במתנ' בריא: אבל אם נתנם במתנת ש"מ אשה גובה כתובתה מהם וכמ"ש בהג"ה:
(ז) ליורשיו במתנת בריא וכו': עיין במרדכי פ' נערה שכ"כ בשם מהר"ם ועיין בתשובת מהר"ם סי' קצ"ב שהאריך בזה להוכיח כן מן הגמר' ועיין במרדכי פ' יש נוחלין דף רס"א סי' תרכ"ט ותר"ל משמע דלא עבדינן עובד' לגבות ממתנות בריא דחיילא מחיים וכן משמע בת"ה סי' פ"ו וגם בתשוב' מהרי"ו להלכה אמר ולא למעשה וכ"מ קצת בתשובת מהר"ם הנ"ל סי' קצ"ב דלא אמר זה רק לסניף ולא למעשה וגם בד"מ כתב דברי מהר"מ סתרי אהדדי:
(ח) מי שצוה וכו' כשהיה ברי: צ"ל שהיה קנין בצוא' זו או שמסר ביד שליש דחייב השליש לקיים משום מצוה לקיים דברי המת דאי לאו הכי אין בצואה זו ממש ועיין בתשו' מהר"ם פדו' סי' נ"ב ועיין בחושן משפט סוף סי' רנ"ז:
(ט) אשה גובה כתובתה: משום דאינה אלא כמתנת ש"מ אי מיירי דהשליש ביד שליש וצווה לו ליתן לאחר מיתה ניחא דהאשה גובה כתובתה דכל שקנה מכח מצוה לקיים דברי המת הוי כמתנת ש"מ ואינו קונה עד לאחר מיתה וכמו שפסק המרדכי בפ' מי שמת בשם מהר"מ סי' תר"ל אבל אם הקנה בקנין דהוי מתנה ברי' מעכשיו אף שלא צוה ליתן רק לאחר מיתה מ"מ קנה הגוף מיד וקשה למה תטול האשה הכתובה ממה שנתן במתנת ברי ועיין במרדכי פ' יש נוחלין סי' תקצ"ט הן אמת ראיתי במרדכי פ' י"נ בסי' תקפ"ד פסק היכא דכתב לחתנו ולבתו ליטול כח' מחלק הזכרים דפסק ר"מ דכתובה נגבית ממתנה זו דלעולם לא יטול יותר מן היורשים משום דהזכיר במתנה ליטול כא' מן הזכרים אבל אם צוה בקנין כשהיה בריא ליתן לא' לאחר מותו וכל קנין מעכשיו הוא אם כן קנה המקבל הגוף מיד אין טעם לומר שתטול האשה כתובתה ממתנת ברי' ובמרדכי סי' תר"ל כתב דלא עבדינ' עובדא לגבות ממתנת בריא דחיילא מחיים ומשמע אפילו מן היורש ומכ"ש אם נתן במתנת בריא לאחר ומה בכך שלא צוה ליתן לידו עד לאחר מיתה סוף סוף קנו מידו:
(י) ואם מכרום יורשים אחר מותו: משמע דגובה מן המטלטלין שמכרו מכ"ש אם נתנו המטלטלין והרא"ש פרק האומר כת' להדיא דאם נתנו היתומים לא גבו והרב בב"ח כתב שהרא"ש לא מיירי רק לענין מזונות אבל לענין כתובה גובה ממה שמכרו היתומי' וכן ראיתי בקיצור פסקי הרא"ש ואם נתנו היתומים מוציאין לכתובה ולא מזונו' וכו' ובחושן משפט סי' ק"ז כתב הטור שאם מכרו מטלטלין ולא שיעבד למלוה מטלטלי אין יכול לטרוף מן המטלטלין וגם מן הדמים שבידם ע"ש והרא"ש בתשו' כלל ע"ט סי' י' כתב כי מאחר דק"ל ב"ח מכאן ולהב' גובה כל מה שמכרו היתומים קודם טריפא שלהם מכרו ואין עליהם דין מזיק שעבודו של חבירו ע"ש וטעם זה שייך גם גבי מתנה שנתנו היתומים:
(יא) אפילו מטלטלין שמכרו היורשים: מדנקט גבי דידי' שמכר או נתן וגבי יורשים לא נקט שמכרו או נתנו משמע דגבי יורשים שנתנו ליכא תקנת השוק ולא ידעתי למה גבי דידיה שוה מתנה למכר ולא גבי יורשים ועיין בחושן משפט סי' ס' בב"י ואפשר דאם נתנו היתומים המטלטלין יש לחוש דכל היתומים יעשו כן ומה הועילו הגאונים בתקנתן ואם גובה מן הדמים שביד היתומים אם מכרו הנכסים עיין בחושן משפט מחלוק' רב האי והרא"ש בסי' ק"ז:
(א) אלא מן הקרקע: אפילו אם היא גרושה והוא מסלק לה הכתוב' ולא היורשים וכן לענין זיבור' אפילו ממנו אינה גובה אלא זיבורת ש"מ:
(ב) ומתקנת הגאונים: כתב הרמב"ם פי"ו דוק' מי שיודע התקנ' אבל אם א"י או שנסתפק לנו אין לנו כח להוצי' מן היורשים וכתב המגיד שאין לומר בזה אף שלא נכתב כנכתב דמי שאין זה תנאי ב"ד כיון דנתחדש אחר הש"ס מיהו בב"מ /בכ"מ/ כתב בשם הריב"ש דרמב"ם איירי במקום היכא דמנהג הוא לכתוב בפי' מטלטלין אז אם לא כתב לא נשתעבדו המטלטלים אא"כ דידע התיקון הגאונים ואם נתפשט התיקון בכל ישראל אמרי' אף שלא נכתב כנכת' דמי אלא בימי הרמב"ם עדיין לא נתפשט התיקון לפ"ז בזה"ז שנתפשט התיקון אמרינן אף שלא נכתב כנכתב דמי והרא"ש פ' מציאות האשה כתב בשם ר"ת דגובין מן מטלטלין משום דכותבין מטלטלין ובפ' נ"ש הביא תקנו' הגאונים ובפ"ק דב"ק כתב מטלטלין דינם כקרקע בדורות הללו מדינ' דש"ס הואיל כל משא ומתן בהם והוי כגמל' דערבי', וכן בטור חושן המשפט סי' תי"ט כתב הטעם הואיל כל מו"מ בהם ובסי' זה כתב הטעם מחמת תקנות הגאונים או מחמת שכותבין בפירוש וצריך ישוב:
(ג) מעות בחובו' אביהם: בזה יפוי כח כתובה מבכור דאין נוטל פי שנים במלו' כמ"ש בחושן המשפט אף על גב כתובה אינה נגבית מן הראוי מ"מ גובין מן החובות משום דמשועבד לה מדין דר"נ כ"כ הרא"ש פי"נ והטור מזה נשמע אף בכתוב' שייך דין זה דר"נ ואין חילוק בין מלוה בשטר לבין מלוה בע"פ וכן גובה מן הש"ח שהניח בעלה ועיין בש"ג ר"פ הכותב דף תקי"ד ואשה קודמת לחוב הצדק' עיין תשוב' מ"ב סי' ק"ב ועיין תשו' רמ"א סי' מ"ח:
(ד) מיהו רשות ביד היורשים וכו': היינו היכא דלא כתב בפירוש מן המטלטלין שם בש"ג ועיין במגיד ובכ"מ פי"ד ה"א ובחושן המשפט סי' ק"ז, וכן הבעל יכול לסלק' בקרקע כמ"ש בש"ג דף תק"א כי הגאונים לא תקנו אלא היכא דלית ליה קרקע והר"ן כתב דף תפ"ט אם הקרקע שוה עשרה זהו' והיא רוצה לקבל בכ' והיורשים רוצים ליתן עשרה זהו' בעד הקרקע הדין עמה ועיין בחושן המשפט:
(ה) במתנות ברי': אבל מתנות ש"מ גובה כתובתה מהם ועיין סי' צ"ג הביא בהג"ה שם י"א דס"ל דאינה גובה מזונות מן משכ"מ וכאן פסק דגובה ואפשר לחלק מיהו שם כתבתי דגובה הכתובה וכן ניזונת מן מתנות ש"מ ונראה אם נתן במתנות בריא בקנין אפילו לא בא ליד המקבל מתנה א"י לתפוס אף על גב בחיי בעלה הכל בידה לא מהני תפיסתה בחייו דהא כל שעה יכול להוציא מידה דכתובה אינה נגבת בחייו נמצא מה שנתן לאחר זכה המקבל תו א"י לתפוס ועיין בד"מ מ"ש בדין מתנות ש"מ ועיין בפסקי מהרא"י סי' פ"ו, ועיין ב"י שכ' בשם תשובת הרשב"א מי שנתן כת"י לא' כל אשר לו הוא בשותפות עמו והקדים הזמן קודם הנישואין ופסק הרשב"א קרקעות או מטלטלין וכתב לה אג"ק אינו נאמן לחייב אותה דהא אם מוכר או נותן במתנה יכולה היא להוציא מידם אבל מטלטלים ולא כתב לאשתו מטלטלים אג"ק שכתב לה מקרקע ומטלטלין נאמן שהיה שותפות ביניהם קודם הנישואין במיגו דיכולה למכור או ליתן במתנה וכן הוא בב"י בחושן המשפט סוף סימן מ"ו ובתשובה אחרת כתב הרשב"א אם הודה לראובן דיש פקדון בידו אינו נאמן לחוב אותם ותשובות סותרת זא"ז ותירץ בד"מ דאיירי בתשובה זו במטלטלין וכ' לה קנין אג"ק ודבריו תמוהים דהא בתשו' סי' אלף מ"ז מבואר אפי' לא כתב אג"ק הדין כן אף על גב דיש לו מיגו מ"מ הוי מיגו במקום חזקה דחזקה הוא כל מה שבידו הוא שלו לכאורה נראה בתשובה הראשונה אמרינן שפיר מחמת המיגו נאמן דנכתב קודם הנישואין ואז לא היה מחייב לשום אדם היה נאמן משא"כ כשמודה אחר הנישואין אפי' יש לו מיגו אמרינן חזקה מה שבידו הוא שלו וא"י לחוב אותה, שוב ראיתי בש"ך סי' צ"ט הביא תשוב' אלו יע"ש מ"ש ונשמע מתשו' אלו דס"ל לרשב"א אם כתב אג"ק טורפת מן המטלטלי שמוכר או נותן ועיין בחושן המשפט סי' ס' וסי' שנ"ו:
(ו) במתנת בריא: כ"כ המרדכי פ' נערה וכן פסק בתשו' מהרי"ו ובח"מ כתב להלכה אמר ולא למעשה וא"י מנ"ל וכן מוכח בפסקי מהרא"י סימן פ"ו אף על גב דשם איירי במש"מ מכל מקום נשמע זאת דהא כתב כן לדעת הפוסקים דסבירא להו מתנת ש"מ מפקיע הכתובה מחלק לדעתם בין אם נתן לאחרים לבין אם נתן לבניו מזה נשמע למתנות בריא גם מסיים שם מהרי"א וכתב כדכתב מור"ם בפרק נערה ושם איירי במתנות בריא מיהו בתשובת רש"ך ס"א סי' ל"ד כתב היורשים י"ל קים לנו כהני פוסקים דאין חילוק בין אם נתן ליורשיו לבין אם נתן לאחרים גם כתב שם מלוה בע"פ אינו גובה מיורשים:
(ז) מי שצוה: עיין במרדכי פ' מי שמת שם עובדא היה שהשליש מעות ביד א' ליתן לבנו ופסק דגובה אלמנת אביו הכתובה ממעות אלו כיון דלא זיכה לבנו בחייו אלא לאחר מותו אז אינו זוכה אלא מחמת מצוה לקיים דברי המת וכל מתנה שאדם זוכה מכח מלד"ה או מכח משכ"מ או מצוה מחמת מיתה אשת המת גובה הכתובה ממעות אלו ומזה נשמע אם היה מזכה לבנו בחייו אינה גובה הכתובה ופליג על דיעה הראשונה דס"ל אפילו ממתנות בריא דבניו גובה והרב רמ"א שהביא בסמוך פלוגתא במתנות בריא לבניו וכאן הביא דברי המרדכי צ"ל דאיירי אם נתן לאחר ולא לבנו דאז אם היה נתן במתנות בריא אינו גובה והשת' גובה משום דאינה אלא משכ"מ, וע' במרדכי פ' י"נ סי' תקפ"ד נשמע משם אם כתב לאחד מתנה מהיום ולאחר מיתה כא' מן הבנים אף על גב מהיום ולאחר מיתה הוא מתנות בריא מ"מ כיון דכתב כא' מן הבנים גובה הכתובה מן העזבון ומתמעט כל החלקי' דאי אמרת המקבל יקח מתנה שלו בתחלה ואח"כ תקח הכתובה א"כ יהיה חלק המקבל יותר מחלק א' מן הבנים ומזה נשמע נמי אפילו עישור הבת וכב"ד נמי קודמים וכן פסק בחושן המשפט סי' רפ"ה אלא במרדכי שם סי' תתט"ו לא פסק כן לענין כב"ד וכבר הקשה עליו בח"מ:
(ח) ואם מכרו היורשים: בדרישה וב"ח האריכו לפרש דברי תוס' פ' כ"ש ודברי הרא"ש פ' האומר דלא פליג ע"ז מיהו ברי"ו פסק אפילו אם מכרו היורשים מטלטלין אינה גובה הכתובה וכ"כ הנ"י פ' מ"ש ועיין ב"י וד"מ:
(ט) ומ"מ לא נהגו: כ"כ ע"פ תשובת הרא"ש כמ"ש בחושן המשפט סי' ס' וכבר כתבתי בסמוך דעת הרשב"א בזה ונראה לכ"ע אם כ' לה מטלטלין אג"ק ועדיין בידה המטלטלין והוא מכר או נתן לאחר א"צ ליתן להם ובכה"ג לא שייך תקנות השוק כיון דעדיין בידה המטלטלין:
(י) שמכרו היורשים: בח"מ מדייק מדכתב גבי דידיה שמכר או נתן וגבי יורשים לא נקט שנתנו ש"מ אם היורשים נתנו במתנה ליכא תקנות השוק:
לפיכך אם גבו היורשים כו' כתב זה לפי שבגמ' אמרו יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם אשה גובה מהם אבל מטלטלי לא קמ"ל דעכשיו אפילו ממטלטלי ולא ה"ל ראוי:
(א) אביהם: ה"ה אם לא גבו היורשים עדיין גובה כתובתה מן השט"ח שהניח בעלה דשט"ח נקרא מטלטלין עיין בחושן משפט סי' ק"ו ס"ק ג' בש"ך שם ועיין ב"ש.
(ב) בקרקע: והיינו היכא דלא כתב בפירוש מן המטלטלין ש"ג ועיין במגיד ובכ"מ פי"ד מה"א. וה"ה הבעל יוכל לסלקה בקרקע ואם הקרקע שוה יו"ד והיא רוצה לקבלה בעשרים והיורשים רוצים לסלקה ביו"ד בעד הקרקע. הדין עמה ר"ן פ' נערה. פרעו לה קרקעות ובתים ומקומות בבה"כ ואח"כ באו היתומים ורוצים לסלקה במעות והיא אינה רוצה הדין עמה רש"ל בתשובה סי' נו"ן. והרמ"א בתשובתו סי' ח' חולק עליו. וע"ל סוף סימן צ"ג ס"ק מ"ב מש"ש. אם יש מעות בעין והיא תובעת מעות והיורשים רוצים לתת לה מטלטלין עיין כנה"ג דף קי"ח ע"א סעיף ב' ג'. והרדב"ז ח"א סי' קט"ו.
(ג) בריא וכו': אבל במתנת ש"מ גובה כתובתה מהם עיין תשובת רמ"א סי' מ"ח. ואם נתן במתנת בריא בקנין אפילו לא בא ליד המקבל א"י לתפוס ב"ש ועיין בד"מ מ"ש בדין מתנות ש"מ. ועיין בפסקי מהרא"י סי' פ"ו. ועיין בחושן משפט סי' צ"ט ס"ק ו' מ"ש הש"ך שם.
(ד) בריא וכו': החלקת מחוקק הניח דין זה להלכה ולא למעשה ע"ש. והב"ש הביא תשובת מהרש"ך דהיורשים י"ל קים לנו כהני פוסקים דאין חילוק בין אם נתן ליורשיו בין אם נתן לאחרים ע"ש.
(ה) מותו וכו': עיין ב"ש וב"י מ"ש בשם תשובת הרשב"א מי שנתן כת"י לא' כל אשר לו וכו'. ועיין בש"ך ח"מ סי' צ"ט. וכנה"ג דף ק"כ ס"א.
(ו) לגבות וכו': עיין בחושן משפט סימן ס'. ואם כתב לה מטלטלין אג"ק ועדיין בידה המטלטלין והוא מכר או נתן לאחר א"צ ליתן להם ובכה"ג לא שייך תקנות השוק לכ"ע כיון דעדיין בידה המטלטלין ב"ש.
(ז) השוק: החלקת מחוקק מדייק מדכתב גבי דידיה שמכר או נתן וגבי יורשים לא נקט שנתנו ש"מ אם היורשים נתנו במתנה ליכא תקנות השוק ע"ש וכך העתיק הב"ש לפסק הלכה. ולכאורה אישטמיטת' להו דברי הסמ"ע והש"ך בסי' רנ"ב ס"ק ו' ע"ש דמשמע מדבריהם. דאין חילוק בין הוא או יורשים דהפוסקים דס"ל דבמתנה נמי שייך תקנות השוק אמרינן נמי אי נתנו היורשים במתנה לאחר דאין מוציאין מחמת תקנות השוק ע"ש. והש"ך שם הביא נמי כמה פוסקים דכתבו בלשונם או נתנו היורשים וכו' אין מוציאין מחמת תקנות השוק ע"ש. ובאמת לא מצאתי חילוק זה בשום פוסק. והטעם שכתב החלקת מחוקק דיש לחוש דכל היתומים יעשו כן ע"ש. קשה לי ע"ז דא"כ לא מהני נמי אם מכרו ואדרבה דיותר יש חשש שימכרו מליתן במתנה דאין להם הנאה כ"כ וקי"ל דאין אדם חוטא ולא לו שיפסידו כתובת האלמנה וצ"ע. וע"ל סי' צ"ג סעיף כ'.