שולחן ערוך אבן העזר קכב א
שולחן ערוך אבן העזר · קכב · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתו, וכתבו וחתמו ונתנו לה, ונמצא פסול או שכתבוהו ונאבד, יכולים לכתוב גט אחר. ואם לא נאבד, והם מסופקים אם הוא כשר מכמה חומרות שנהגו להחמיר, הרי עשו שליחותם וצריך לחזור הבעל לומר להם לכתוב ולחתום.
- הגה: ואם העדים רוצים לכתוב אחד וליתן לה שניהם, הרשות בידם ואין צריכים לשאלו לבעל (תשובת הרשב"א הובאה בבית יוסף).
לכן אם הבעל הולך מהעיר, יאמר שהוא נותן להם רשות לכתוב ולחתום גט מאחד עד מאה עד שיהא אחד כשר בין בכתיבה בין בחתימה לדעת הרב שבעיר בלי שום פקפוק,
- הגה: ולכל מי שמראה אותו (סדר גיטין). אבל אם הבעל בעיר, אין לסמוך על זה ויש לבעל לחזור ולצוות כל פעם לעדים ולסופר (בית יוסף בשם ר"ת); וכן נוהגין שחוזר ומצוה כמו בראשונה, גם מקנה להם הקלף והדיו אם לא נשאר לסופר ממה שהקנה לו בראשונה (כן נמצא בסדר גיטין). ויש אומרים הא דאמרינן עשו עדים וסופר שליחותן צריך לחזור ולצוות, היינו דוקא אם כבר נחתם ונפסל. אבל אם עדיין לא נחתם, יכולין לכתוב אחר ואין הבעל צריך לצוות (בית יוסף בשם הרשב"ץ), אבל נהגו להחמיר בכל ענין:
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) אין לסמוך ע"ז: דלמאן דלית ליה ברירה א"א הוברר הדבר למפרע שע"ז הגט שמכשיר הרב עתה צוה עליו הבעל וכתב בד"מ זה לשונו בסדר גיטין סימן ט' יזהר הסופר לאחר שראה הרב הגט שאם היה לו שום חסרון בגט כגון למשוך אות או אותיות שנטשטשו ואין רשומן ניכר שלא יעשה בלתי רשות הרב דשמא כשר הוא לדעת הרב וכבר עשה הסופר שליחותו ובקצת טופסי גיטין שיאמר לו הבעל בתחלה לסופר שיהא כשר בעיני הרב ולמי שמראה אותו ולך עכ"ל:
(ב) עדיין לא נחתם יכולין לכתוב אחר: דעדיין לא נגמר שליחותן ואפי' חתם בו ע"א כיון שלא חתם השני לא גמר הענין ואף שהסופר וע"א עשו שליחותן מ"מ לא נגמר הענין עד שיחתמו שני עדים:
(ג) להחמיר בכל ענין: משמע אפילו כתב רק מקצת הגט ואירע בו פסול אפ"ה עשה שליחתו למקצת הזה שכתב וצריך לחזור ולצוות שיכתוב מחדש:
בית שמואל
(א) ונמצא פסול: היינו אפילו פסול מדרבנן כי פסולי דרבנן תורה היא ושאני חומרא שנהגו להחמיר ב"י:
(ב) הרשו' בידם: מיהו לקמן כתבתי כמה טעמים דאין ליתן שני גיטין אלא מדוחק והיינו טעמא הפוסקים שכתבו טוב שיאמר הבעל להסופר שיכתוב מא' עד ק' דס"ל בלא דוחק אין ליתן ב' גיטין ולא כהב"י שכתב לשופרא דמלתא כתבו כן:
(ג) ולכל מי שמראה אותו ולך: כ"כ בד"מ ואז יכול למשוך האותיות בלי רשות הרב:
(ד) אין לסמוך ע"ז: משום דדמיא לברירה ומאן דל"ל ברירה אין אומרי' הוברר הדבר למפרע שע"ז הגט היה דעתו של הבעל. וכן אם הבעל בעיר אין תקנה לכתוב גט אחר וליתן שניהם כמ"ש וכל זה איירי אם הגט אין נפסל מדינא אבל אם נמצא בו פסול א"צ הבעל לחזור ולצוות דהא עדיין לא עשאו שליחתן אבל המנהג הוא שהבעל חוזר ומצווה וכתב בח"מ אפילו נכתב רק מקצת ואירע פסול חוזר ומצוה וטוב להקנות בתחלה הרבה קלף ודיו, אז אין צריך להקנות לו הקלף ודיו, מיהו בסדר הגט סעיף ט"ו כתב רמ"א דנוהגין דסופר מקנה להבעל מחדש ואם נמצא בו פסול ולא חסר וצוה, /אין/ כותבין גט אחר כי ע"פ הדין א"צ לצוות מחדש ואינו אלא חומרא לכתחלה:
(ה) מקנה להם הקלף: הלשון מגומגם כי לא מצינו שהבעל צריך להקנות להסופר הקלף:
(ו) עדיין לא נחתם: עיין תשובת רשב"ץ ומשמע דלא הכריע כן אלא למ"ד ע"ח כרתי אבל למ"ד ע"מ כרתי כבר עשה הסופר שליחותו כן מצאתי כתוב וכן ראיתי בט"ז ועיין בח"מ סימן מ"ט בסמ"ע ולמ"ד עח"כ אפילו אם היה הגט כשר ולא חתמו העדים יכולים לכתוב גט אחר:
ט"ז - טורי זהב
שכתבוהו ונאבד בגמ' אמרי' תחלה בגט פסול דעשו עדים שליחותן ופריך רבה דמי אמר ליתן לה חספ' אלא אמר דבה דאם נאבד עשו שליחותן ופריך רב נחמן מי אמר דלינחו הגט בכוסייהו אלא אמר רב נחמן כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים והרמב"ם לא זכר נאבד אלא גט פסול ותי' ב"י דאע"ג דרבה היה אומר דנאבד עדיף מפסול וא"כ היה לרמב"ם למנקט רבותא מ"מ לר"נ הוה איפכא דפסיל עדיף מנאבד וע"כ לא הוצרך למנקט נאבד וקשה דמ"מ ה"ל לרמב"ם למנקט רבותא דנאבד דלא יוטעו לומר כסברת רבה ונראה דלק"מ דהא הרמב"ם כתב וז"ל הרי אלו כותבין עד ק' פעמים עד שיגיע לידה גט כשר בלשון זה מבואר להדיא דהשליחות נמשך עד שבא לידה ממילא דאם נאבד קודם שהגיע לידה פשיטא דכותבין אחר אבל הטור לא זכר האי לישנא ע"כ כתב גם נאבד ומו"ח ז"ל נכנס לדחוק בתי' אחר ותמהתי שאין כאן קושיא כל עיקר ועיין בסמוך סעיף ב':
וליתן לה שניהם בקונטרס של סדר הגט כתב שם וא"ת מאי איכפת לי שלא אניח ליתן ב' גיטין אחד שומריה וא' שמריה כמו שעשה מהר"ר הילל ומהרי"ו להוציא נפשיה מכל ספק חדא שידעה שמ"ו מהר"י סג"ל אין דעתו נוחה בנתינ' ב' גיטין ואותן רבותינו ידעו מה שעשו אמנם לא ראיתי מאבותי ולא מרבותי שנתנו ב' גיטין כו' ובכ"מ שאפשר בלא ב' גיטין מוטב שלא ליתן ב' גיטין משום נכנסין ויוצאין דהנותן ב' גיטין אין נותנם בבת אחת אלא בזה אחר זה דאי בבת אחת דלמא דעתיה אהאי גיטא דלאו גיטא הוא וראיה קצת מקידושין של מלוה ופרוטה כו' והכא אין ידוע איזה מועיל וכיוצא בזה אמרינן בהמגרש א"ר ירמיה מתניתין דלא כר"א משום דלא ידעו עדים אי בהא מגורש' כו' וא"כ שצריך ליתן ב' גיטין זא"ז יש לחוש מפני נכנסין ויוצאין דלמא איכא דראה גט הא' ולא הב' וכן להיפך יוציאו לעז על הגט שהיא פסול כו' הק' הלוי ציון עכ"ל:
ובהגה שם כותב בספר עץ חיים בא' שהיה חולה והחליפו שמו והיו קוראין כשם הא' לגמרי והצריך רבינו פרץ ב' גיטין ונתנם ביחד עכ"ל ולע"ד קשה אנתינתם בבת אחת דאם כן באת לידי ברירה דהוברר הדבר שבאותו שהוא כשר הוא מגרש וקי"ל אין ברירה דזה דומה למה ששנינו ר"פ כל הגט אמר לסופר כתבו לי גט לאיזה שתצא בפתח תחלה דפסול מטעם ברירה וכדבעינן למימר בסמוך ועמ"ש סי' קכ"ט סעיף י"ט וסי' קל"ב סעיף ג':
בלי שום פקפוק זהו עיקר ההיתר דאל"כ שמא יהיה כשר מצד הדין אלא שהרב מחמיר לכתוב אחר ונמצא כבר עשו שליחותן:
ויש לבעל לחזור ולצוו' כו' והטעם דכתב ב"י בשם רבינו יחיאל ר"י קנצון שאין לעשו' כן באם חפץ לעשות הרבה גיטין מחמת ספק וליתן כולם שתוכל לעשותם משום שזה תלוי בפלוגתא דיש ברירה מדאורייתא או לא ור"י לטעמיה דפסק יש ברירה אפילו מדאורייתא לכן כתב שיאמר לסופר ועדים שיכתבו כ"כ כמו שירצה הרב אבל לר"ת דאין הל' כראבי"ה יש לחוש לכן יש לבעל לחזור ולצוו' לעדים בכל פעם וסיים ב"י נ"ל שאם הבעל מצוי בעיר טוב שיחזור ויצוה בכל פעם למיחש לרברי ר"ת היכא דאפשר עכ"ל ולכאורה דבזה א"צ לומר עד שיהיה כשר לדעת הרב דהא בכל פעם הוא חוזר לצוו' אלא די"ל דשמא יזדמן שיצא הבעל מהעיר ולא יהיה היתר עכ"ל צ"ל בכל פעם כדי לסמוך עליו בדיעבד:
גם מקנה להם הקלף והדיו ע"כ נכון שבפעם הא' יתקן הרבה קלף או נייר ויתן לסופר כדי שלא יצטרך שנית להקנו' הקלף:
אבל אם עדיין לא נחתם לא הבנתי זה דהא ודאי לר"א דס"ל עידי מסירה כרתי ואין ההיתר תלוי בעידי החתימה אלא בכתב הגט ולמה לא נאמר עשה הסופר שליחותו ע"כ נראה דהאי אבל נהגו להחמיר בכל ענין לאו מצד המנהג הוא אלא מעיקר הדין:
באר היטב
(א) פסול: היינו אפי' פסול מדרבנן ב"י.
(ב) בידם: ואין ליתן שני גיטין אלא מדוחק ב"ש.
(ג) שמראה אותו: ולך כ"כ בד"מ. ואז יוכל הסופר למשוך האותיות בלי רשות הרב. ד"מ.
(ד) לסמוך ע"ז: משום דדמיא לברירה ומאן דלית ליה ברירה א"א הוברר הדבר למפרע שע"ז הגט היה דעתו של הבעל ועיין בתוס' דגיטין דף כ"ד ע"ב ד"ה לאיזו שארצה וכו' דכתבו בשם ר"י דאפילו למ"ד בעלמא יש ברירה הכא כ"ע מודה ע"ש. וכן אם הבעל בעיר אין תקנה לכתוב גט אחר וליתן שניהם. וכל זה איירי אם הגט אין נפסל מדינא. אבל אם נמצא בו פסול א"צ הבעל לחזור ולצוות דהא עדיין לא עשאו שליחתן אבל המנהג הוא שהבעל חוזר ומצוה. וכתב החלקת מחוקק אפילו נכתב רק מקצת ואירע פסול חוזר ומצוה וטוב להקנות בתחלה הרבה קלף ודיו אז א"צ להקנות לו הקלף ודיו. ועיין בסדר הגט סעיף ט"ו.
(ה) הקלף: הלשון מגומגם כי לא מצינו שהבעל צריך להקנות להסופר הקלף ב"ש. ופר"ח כתב שט"ס היא וצ"ל גם מקנה לו. דקאי אסופר (ויתנם) [שיקנה] לבעל הקלף והדיו ע"ש.