שולחן ערוך אבן העזר קט ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

שכיב מרע שצוה שיתנו לאשתו בגדים, נוטלת כל בגדיה בין של חול בין של שבת.

הגה: ויש אומרים דאם נתן לה במתנה בשעת מותו, אף צמידים שבבגדיה בכלל. אבל אם כתב לה כך בשעה שנשאה, אין צמידים בכלל (מהרי"ו סימן קמ"ד).

ואם אמר: "מלבושים", גם הסרבל ואונקלי ומטפחות וסודר בכלל, דבכל דבר שאדם לובש ומתעטף, נקרא מלבוש:

מפרשים

 

חלקת מחוקק

(ד) במתנה בשעת מותו:    לאו דוקא בשעת מותו רק החילוק הוא בין מתנה למכר והטעם הוא כי הצמידים מחוברים במלבוש רק שיש להם שם בפני עצמו וכל שיש לו שם בפני עצמו אעפ"י שמחובר לקרקע אינו מכור ובמתנה קנה הכל ע"כ הנותן מתנה לאשה כל מלבושיה סתם אף הצמידים המחוברים בכלל וליכא למימר למה לא פירשה האשה שיכתוב לה אף הצמידים משום שהיא מתביישת לשאול ממנו אבל בשעת נשואין כל מה שכותב לה אז הוי כמכר שהיא מוכרת עצמה לו ואינה מתביישת לו' תכתוב לי הצמידים בפני עצמם ומאחר שלא כתב לה הצמידים בפני עצמם ויש להם שם בפני עצמם אינם בכלל המלבושים והצמידי' הם שלו:
 

בית שמואל

(ד) וי"א אם נתן לה במתנה:    ע' סי' צ"ט שם מבואר דבר שנותן לה להתנאות בו שמין לה בכתובה אף על גב דנתן לה במתנה צ"ל דאיירי כאן שנתן לה בפי' יותר מכתובה גם י"ל מ"ש כאן דאין הצמידים בכלל לא נ"מ אחר מיתתו אלא בחייו דאינו מחויב להניח לה להתקשט בהם ובט"ז הקשה על דין זה ממ"ש בש"ס ובחושן המשפט סי' ר"ך המוכר את הקרון מכר הפרדות אם היו קשורים לפ"ז ה"נ אם דבוקות בבגדיה זכתה בין במכר ובין במתנה, ולי נראה משם איכא ראיה להיפוך דהא אית' שם המוכר את החמור לא מכר את השק ואת המרכבת המוכר את השפחה לא מכר את השירים והטבעות אפילו הם עליה וע"כ צ"ל קרון ופרדות שאני דאין הקרון בלא הפרדות כלום אבל מה שלא שייך זה לזה כמו צמידים לא קנה אפילו אם הם מחוברים, מיהו לר"יו צ"ע אטו כל הני דחשיב שם קנה אם נתן במתנה השפחה או החמור ולכאורה נראה בין במכר ובין במתנה לא זכה המוצי' וכן אם אמר בגדיה לא זכה בצמידים, והטעם הוא הא דמחלק כאן בין מכר למתנה מבואר ברי"ו במכר אינו מתבייש הלוקח להתנות והוי ליה להתנות לכן לא זכה אבל המקבל מתנה הוא מתבייש לשאול שיתן לו הכל, ואם היא אינה רוצה לישא אותו עד שיכתוב לה אז הוי המכר לפ"ז מה שמחלק כאן בין אם נתן לה בשעת מותו לבין אם נתן לה בעת הנישואין לא תליא מילת' שנותן לה בשעת מותו אלא מה שנותן בעת הנישואין הוי כמכר דהיא מוכרת את עצמה לו ומה שנותן שלא בשעת הנישואין הוי מתנה:
 

ט"ז - טורי זהב

וי"א דאם נתן כו' ז"ל מהרי"ו סי' קמ"ד וצמידים של זהב שיש במלבושיה נראה שאינן בכלל המלבושים כיון שיש להם שם בפני עצמן ובלישנ' דעלמא לא מיקרי בגדים סתם כו' ודמיא להם דאיתא בגמ' פ' המוכר את הבית המוכר את השדה לא מכר את חרוב המורכב כו' אלמא אע"ג דחרוב המורכב מחובר לקרקע אינו מכור כיון שיש לו שם בפני עצמו כ"ש הכא דלא אמר וכל המחובר בו אע"ג דבמתנה קנה הכל אבל הכא הוה כמו מכר דהתם בעי מאי שנא מכר מאי שנא מתנ' ומשני דגבי מכר הלוקח היה לו לפרש דאין מתבייש מן המוכר כיון שנותן דמים אבל מקבל מתנה מתבייש מהנותן לשאול ממנו שיתן לו הכל כיון שנותן לו בחנם וה"נ אינו נותן לה מתנת חנם דאינה מתרצה להתחתן לו אלא בתנאי זה שיעשה לה תוס' כתובה ואינה מתביישת ממנו ודמי' למכר ממש עכ"ל ומ"ה מחלק רמ"א כאן בין נותן לה בשע' מותו ובין בשעה שנושאה דאז הוה כמו מכר אבל אשתמיטתי' להרב מהרי"ו ואחריו רמ"א משנה קמא דפ' הספינה דפירשב"ם שם וז"ל וכל הני דחשיב בפרקין דלעיל בית המרחץ ובית הבד כולהו מקרקע נינהו כו' אבל הנהו דהאי פירק' מטלטלי נינהו ל"ש מכר ול"ש מתנה כולהו שוין כשם שלא מכר כך לא נתן עכ"ל הרי לפנינו דבמטלטלין מכר ומתנה שוין ה"נ בהנך צמידים של זהב שהם מחוברים ותשמיש להבגד כמו קרסים שמחברים קצוות הבגד או שעושים לנוי להבגד לפי הנראה שהם שייכים לבגד הן במכר הן במתנה ויש לדמות זה להא דאיתא בח"מ סי' ר"ך המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות בזמן שאין קשורות עמו וכתב הרב המגיד דהיינו מ"ש בגמ' שאם היו אדוקין בקרון הכל מכור ופי' אדוקין בקרון בשעת מכירה וטעמא דכל שאדוקין בו הרי הם לקרון כמו תנור וכירים לבית עכ"ל ה"נ בהנך צמידין שזכרנו כיון שהם מחוברין להבגד שייכים לבגד ואין חילוק בין בנותן לה בשעת מותו בין בשע' נישואין והאי פיסקא דמהרי"ו ורמ"א לאו דסמכא הוא:

ואם אמר מלבושים כו' נקרא מלבוש כתבו בדרישה ויש ללמוד מזה שאם אמר שתטול בגדיה שאין אלו בכלל עכ"ל דברים תמוהים כתב דמה חילוק יש בין בגד למלבוש ואדרב' מבואר בתשובה הרא"ש כלל ע"ה סי' ד' על הבגדים שצוה הבעל להניח לה דהכל נקרא בגדים והכל נתון לה עכ"ל ע"כ לית מאן דחש להאי חילוק':
 

באר היטב

(ד) מותו:    ל"ד בשעת מותו רק החילוק הוא בין מתנה למכר. דבמכר אינו מתבייש הלוקח להתנות לכן לא זכה. אבל המקבל מתנה הוא מתבייש לשאול שיתן לו הכל. לפ"ז מה שמחלק כאן בין אם נתן לו בשעת מותו לבין אם נתן לה בשעת הנשואין לא תליא מילתא שנותן לה בשעת מותו אלא מה שנותן לה בעת הנשואין הוי כמכר דהיא מוכרת את עצמה לו ואינה מתביישת לומר תכתוב לי הצמידים בפ"ע. ומה שנותן לה שלא בשעת הנשואין הוי מתנה ומתביישת לפיכך הכל בכלל עיין ח"מ ב"ש.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש