שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/שטז
ענין שטז:
מלייאנא:
אשה שרואה דם מחמת תשמיש דינה הוא שאם ראתה כן ג"פ שהיא אסורה לשמש וצריכה להתגרש ומותרת לשמש לאיש אחר לפי שאין כל האצבעו' שוות ואם ראתה כן עם הבעל השני אסורה ומותרת לג' ואם ראתה דם בביאה ראשונ' מותרת לשמש שניה וג' לפי שאין כל הכוחו' שוות ואם ראתה ג"פ עם הבעל השלישי אסורה לכל אדם עד שתבדוק עצמה אם בא מהמקור והיא אסור' ואם מן הצדדין והיא מותרת ובדיקה זו היא שתקח שפופרת של אבר מפני שהוא חלק ופיו רצוף לתוכו ובתוכו מכחול ובראשו מוך כזה הצורה *** אם נמצא דם במוך הוא מהמקור ואסור' ואם לא נמצא דם במוך הוא מחמת מכה בצדדין ומותרת וה"ה שאם רצתה לבדוק לבעל ראשון ומצאה טהור' שהיא מותרת לו לעולם ואינה חוששת לאותו דם כי בודאי דם מכה היא ולא מהמקור ואם נסתלק הדם אחר שבדקה וידעה שהוא מחמת מכה ונתרפית ואח"כ חזרה להיות שופעת כבראשונ' וחוששת כאב בשעת תשמיש ובעת שהיא עושה צרכיה בפעם הראשונ' כיון שבדקה עצמה בראשונ' ונתברר שאינו מן המקור אלא מחמת מכה עתה שחזר הדבר לישנו אנו תולין להקל שמחמת מכה ראשונ' היא והיא נאמנת שחוששת כאב בשעת תשמיש ובשע' שהיא עושה צרכיה שבודאי מן הצדדין הוא הדם ובפ' האשה בנדה (נ"ט ע"ב) מוכח שדם היוצא מהמקור אין דרכו לצאת עם מימי רגלים וכיון שהיא אומרת שבצאת מימי רגלים היא כואבת מוכחא מלתא דלאו מהמקור הוא יוצא אלא מהצדדין וזאת היא המכה הראשונ' שחזרה ונתרפית ובפ' הרואה בנדה (נ"ח ע"ב) אמרו מעשה באשה אחת שבאה לפני ר' עקיבא ואמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה הית' ביך אמרה לו הן וחיתה אמר לה שמא יכולה להגלע ולהוציא דם א"ל הן וטיהרה ר' עקיבא: