שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/שטו
ענין שטו:
דין בפ"ק דהוריות (ד' ע"א) אמר רב יהודה אמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים מודים בו פטורים מ"ט זיל קרי בי רב הוא מיתיבי יש ע"ז בתור' אבל המשתחוה פטור ואמאי והא כתיב כי לא תשתחוה לאל אחר דאמרי כי אסורה כדרכה אבל שלא כדרכה שריא ואי בעית אימא השתחוא' גופה כי אסורה בפשוט ידים ורגלים הא השתא דלית בה פשוט ידים ורגלים שריא. מכאן נראית לי ראי' שהשתחוא' אפי' בלא פשוט ידים ורגלים חייבין עליה ואע"ג דהשתחוא' דפנים בפשוט ידים ורגלים היא אפ"ה חייבין עליה בע"ז אפילו בלא פשוט ידים ורגלים והטעם משום דבע"ז אתולדות עבודה מיחייב כדאיתא בסנהדרין בפ' ד' מיתות (ס' ע"ב) ובע"ז בפ' ר' ישמעאל (נ' ע"ב) וכי היכי דבשבר מקל לפניה חייב משום דהויא כעין זביחה ה"נ חייב משום תולדת השתחוא' ואע"פ שיש לחלק קצת דבשבר מקל לפניה יש לחייב משום דדמיא לזביח' דמה לי שבירת מפרקת מה לי שבירת מקל אפ"ה הדברים נראים דיותר ראוי לחייב בהשתחוא' בלא פשוט ידים ורגלים משבירת מקל ואפי' לרש"י ז"ל שפי' דאינו חייב בשבירת מקל אלא בע"ז שעובדין אותה בקשקוש מקל משום דמקל לארורה זו כבהמ' בפנים הוי הכא שאני דשם השתחוא' אחת היא מה שאין כן בשבירת מקל דלא מיקריא זביח' אלא כשעובדין אותה בקשקוש מקל הויא לה מקל כבהמ' עצמה ומה לי שבירת מפרקת מה לי שבירת מקל וכשאין עובדין בקשקוש לא דמי לזביחת בהמה בפנים אבל השתחוא' בלא פשוט ידים ורגלים הויא בכלל לא תשתחוה לאל אחר ואע"ג דבפני' לא הויא אלא בפשוט ידים ורגלי'. עוד מצאתי ראי' במסכת כריתות בפ"ק (ג' ע"ב) מדקא קשיא לי השתחוא' לית בה מעשה ואמר ר' יוחנן כפיפת קומתו הויא מעשה מדנקט כפיפת קומתו ולא נקט פשוט ידיו ורגליו מכלל דבכפיפת קומתו חייב ואע"ג בלא פשוט ידיו ורגליו: