שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רכ
מוסתגאנים.
שאלה רכ:
שאלת ראובן נפטר לבית עולמו וחיי' לכל ישראל שבק והי' לו אשה ושתי בנות. והאשה ההיא מעוברת וב"ד הגבו לאשה כתובתה אלא שלא השביעו' מחמת סכנת נפשות מפני הריונ' ומינו אחיה אפטרופוס על היתומים ונפל חשד על אחי המת. לפי שאחר מות אחיו נכנס בבית והוציא כלים והפקידם בבתים ועתה נסתפקו הדיינים תחלה בענין שבועת האלמנ'. עוד בענין מזונותיה בעת הריונה. עוד בענין מזונות הבנות והנולד אם זכר ואם נקבה מה יהי' משפטו. ובענין מינוי האפטרופוס אם יש מערערי' על מינוי ואם יסלקוהו או אם רוצה האפטרופוס להסתלק אם הוא רשאי. ואחי המת הנחשד או אחרים אם יתחייבו שבועה או חרם סתם ואם בפניו או שלא בפניו. ואם יתחייב שבועה אם רשאי האפטרופוס לפטרו משבועתו. ועל ידי נתינת ממון דרך פשרה. ואם יתן הדין שיכול האפטרופוס לעשות מחילה איך הי' בטוח הנמחל מטענת אונס ומסירת מודעה:
תשובה: האלמנה כיון שנפרעה נפטרה משבועת אלמנה כיון שיש נאמנות בשטר כתובה. שאפי' מתה קודם שנשבעה שהדין נותן שלא יפרעו יורשיה מכתובתה כדאיתא בפ' כל הנשבעין (מ"ח ע"א) כתב הרב בעל המאור ז"ל שאם יש נאמנו' בכתובתה לא הפסידו שהשבוע' בשטר כתובה שיש בו נאמנו'. אינו אלא חומרא בעלמא ואם היא בחיים החמירו עליה. וכשמתה נעמיד הדבר על דינו ויטלו יורשיה וכ"כ הרשב"א זלה"ה בתשובה. וכ"ש אם נפרעה קודם שבועה שאין להשביעה עוד. אלא שמחרימין עליה חרם סתם ככל טענת שמא בתקנ' הגאונים ז"ל אם נטלה יותר מכתובת'. ולענין מזונותיה בעת הריונה אין לה מזונו' כלל כדין גרושה כיון שנפרעה כדין גרושה. ואם נקבה תלד יש לה בנכסים כאחיותיה מדין ירושה ואמה תניק אותה ויתנו לה שכרה שכר הניקתה כ"ד חדש וכ"כ בעל העטור ז"ל בשם רבינו האי ז"ל כדין גרושה הנז' בגמ' בפ' אע"פ (נ"ט ע"ב) ויוסיפו לה על שכרה מזונו' היפים לחלב מחלקה ושתי האחיו' תטול כל אחת שליש כדאיתא בפ' יש נוחלין. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' נחלו'. ואם זכר תלד אם נכסים יספיקו לזכר ולבנו' למזונו' עד שיגדילו הבנו' וזה נקרא נכסים מרובים יהיו נזונים כאחד. ודין הזכר כדין הנקבה בהנקתה. אם לא יספיקו לזה הנכסים וזה נקרא נכסים מועטים. הבנו' יהיו נזונו' כפי כבודם מהקרקעו' והזכר ישאל על הפתחים כדאי' בפ' מי שמת (קל"ט ע"ב) ובפ' שני דייני (ק"ח ע"ב) ואם אמו לא תרצה להניקו אלא בשכר. גבאי הקהל חייבין לפרעה מארנקי של צדקה. ואם הנכסים הם מטלטלין יהי' נזון עם הבנו' וכ"כ הרי"ף ז"ל בפ' מי שמת והרמב"ם ז"ל בפ' י"ט מהל' אישו'. והאפטרופוס שנתמנה אין מסלקין אותו אם אינו מפסיד בנכסים וגם הוא אינו רשאי להסתלק שהרי מצוה קא עביד. וכן אמרו בתוספתא האפטרופין עד שלא החזיקו בנכסים רשאין להסתלק משהחזיקו בנכסים אין רשאין להסתלק. וכתב רבי' חננאל זאת התוספתא בפסק הלכ' בפירושיו וכן כתבו האחרונים ז"ל והדיינין יכתבו כל הנכסי' בשטר הנקרא שמוש ב"ד ויעשו שני שטרו'. יתנו האחד ביד האפטרופוס והאחד ביד אחי המת כי כן כתב הראב"ד ז"ל. וענין החשדים שהיו חושדין על ששלחו ידם בנכסים מה שהודו יחזירו. ומה שלא הודו יטילו חרם חמור כל מי שיודע עדות יביא ויעיד כתקנ' הגאוני' ז"ל וכמנהג בתי דינין בכל מקומו' ישראל וכל מה שיעידו יחזירו. ואם אין שם עדים יחרימו על הנחשד אם שלח ידו בנכסים עד שיחזיר כל מה שנטל ורשאין ב"ד להחמיר בהטלת חרם זה כל מה שאפשר כדי לאיים עליהם ואני מסכים עמהם לכל מה שיעשו ויטילום בשמי אם יראה להם איום וחוזק בזה ואם אין שם אלא חרם סתם יטילו אותו בתביעו' האפטרופוס כי כן כתב בעל העטור ז"ל בשם רבינו האיי גאון ז"ל ויטילוהו בפניו של נחשד או שלא בפניו כמו שכתב הרב ז"ל בשם בעל מתיבו' ז"ל בין יענה אמן בין לא יענה החרם חל עליו אפי' שלא בפניו. ואם יש עליו חיוב שבוע' אינו יכול להפטר בפדיון שאם יגדלו היתומי' וימצאו עליו חיוב שבועה יכולין לחייבו בב"ד ואין פטור שעשה האפטרופוס כלום כי אין האפטרופוסי' רשאין לחוב ליתומי' ויוכלו לומר נחזיר לך מה שנתת להאפטרופוס והשבע. אבל לפי הנרא' אין בזה צד חיוב שבועה לא לאפטרופוס ולא ליתומים לפי שאין חיוב שבועה אלא בטענ' ברי ובטענת ספק אין שם חיוב שבועה ומה יוכלו היתומי' לדעת יותר ממה שהוא יודע האפטרופוס. ולעולם לא יבא לידי חיוב שבועה אלא חרם סתם ואם האפטרופוס רואה תועל' ליתומים אם יפטרנו מזה החרם על ידי פדיון רשאי בכך ואם יעשו מחילה בבטול כל מודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי. המחילה תהי' קיימת ואין לו לחוש מטענ' מסיר' מודע' לא מהאפטרופס ולא מיתומים. ושלום על דייני ישראל.