שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/ריט
שאלה ריט:
תלמסן.
שאלת האש' שנתאלמנה בתנס והיא תובעת תוספ' אע"פ שנכתבה בכתובתה ע"פ תקנו' קהל אלג"זאיר שאין לאלמנה תוספ' וטוענ' בזה כי הית' קטנה כשנשאת ולא הית' יודעת בתקנה זו:
תשובה: אין בדבריה כלום שהתוספ' אינו תנאי ב"ד כמו עיקר הכתוב' שאע"פ שלא נכתב הרי הוא כאלו נכתב ואינו אלא מנהג. וכבר אמרו בגמרא בפ' מציאת האשה (ס"ו ע"ב) דרשב"ג אמר הכל כמנהג המדינ' ואם מנהג המדינ' ותקנה קבועה שאין לאלמנה תוספ' בין לגדולה בין לקטנה אין לה תוספ' שהכל תלוי ברצון הבעל ולא שעבד עצמו אלא על פי זאת הידיע' ידעה היא או לא ידעה. ומה שהבן היורש שהגדיל אחר מיתת אביו העיד שאביו צוהו שיתן לאמו תוספ' אם הוא רוצה ליזוק בנכסיו רשאי הוא בכך. אבל בחלק אחיו הקטן אינו רשאי לחוב לו. כי גם בחלקו הי' אפשר לומר שהוא בעצמו יכול לחזור בו. לפי שדבריו בגדלותו אינן כלום במה ששמע בקטנותו. ובזה צריך ישוב אם הוא צריך לחזור בו בחלקו. ומה שטענה האלמנה כי היא יש לה צדאק בישמעאל ידענו כי מזוייף הוא ועדי שקר עשאוהו בשוחד שנתן חמיה לעדים כדי לקנתר האפטרופוס ואח"כ נתחרט אבל אפי' היא אמת אין לצדאק אם יש בו זכות אלא דין תוספ' כיון שכותבין כתובה והתוספ' אינה גובה אלמנה לפי התקנה. והבן הגדול שכתב כל נכסיו קודם שהגיע לעשרים שנה בקנין גמור לאחד מקרוביו זה שוטה הוא אפי' יש לו סימני גדלות כי מי שמניח את עצמו ונותן לאחרים שוטה הוא ואין מעשיו כלום. והלא רב נחמן בטל מכר אחד שעשה קטן שהגיע לגדלו' קודם שהגיע לעשרים שנה בנכסי אביו משום דשטותא יתירה חזא ביה דהוה משחרר עבדיה כדאי' בפ' מי שמת (קנ"ה ע"ב) ואם מפני שחרור עבדים בטל מעשיו. כ"ש אם כתב כל נכסיו לאחרים שמתנתו בטלה. וכ"כ הראב"ד ז"ל דהא דאמרי דמתנתו מתנה דוקא אם לא ניכר בו סימן שטות. והכי מוכח בגמ' דמההוא טעמא דמבטלינן ממכרו. משום דילמא מזבין לכלהו נכסיה. מזה הטעם יש לבטל אם נתן כל נכסיו. ובראשון מחגיגה (ד' ע"א) תניא אי זהו שוטה המאבד כל מה שנותנין לו.