שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קפז
שאלה קפז:
לאל בטחה: שאלת ראובן ושמעון היו שותפים וחסר להם מעות לישא וליתן וכו' והלכו אצל לוי לתת להם מעות להתעסק בהם אמר להם לוי אין לי מעות אבל סחורות יש לי ושם עליהם קצת סחורות בסך ידוע ובכלל הסחורות היה אסטיס ונתן להם הסחורות לשנ' תמימה ושבסוף השנ' יתנו לו מעותיו משלם ושיהי' הוא שותף עמהם בסחורות שנתן להם כל הזמן הנז' הוא השליש והשני השותפים הראשונים שהם ראובן ושמעון שני שלישים ומכרו השני שותפים שאר הסחורות זולתי האסטס והפסידו בהם שמונה זהובים והאסטיס לא מצאו לו קונה שלחו מקצתו לאלגזאייר לראות אם ימכר שם ואחר העמל והיגיע' וההשתדלות הרב נמכר בסך שהיו מפסידים בו חצי ערכו ממה ששם אותו בעל העסק והב' השותפים נשאו ונתנו במיעוט הסחורות והניחו האסטיס ולא מכרוהו והרויחו הח' זהובים שהפסידו וקנו סחורות אחרות ועתה נשלם הזמן בעל העסק תובע מעותיו והם עונים אותו המתן עד שנמכור הסחורות שקנינו מדמי העסק וטול האסטיס שלך כשומתו הראשונ' כי לא נמכר ויש בו אונא' גדול' יותר מכדי בטול מקח והוא טוען לא אטול מהאסטיס כי אם השליש שהוא חלקי והב' שלישים מכרו אותו אתם ותנו לי מעותי ומה שטענתם בשאר המעות שאמתין עליכם עד שתמכרו הסחורות שקניתם איני רוצ' להמתין שכבר נשלם הזמן תנו לי השליש של חלקי בסחורות והב' שלישים מכרו אתם בין בריוח בין בהפסד ותנו לי את מעותי הדין עם מי:
תשובה: הנרא' מלשון השאל' שראובן ושמעון קבלו הסחורות הנזכר ב' שלישים לאחריותן והשליש נשאר באחריות לוי ואלו נגנבו או אבדו הסחורות או שקבלום עליהם אבדו לשלשתם בשוה שהרי הב' שלישים הם אצלם בתורת מלוה בפירוש ולפי מה שנזכר בגמרא פ' המקבל (ק"ד ע"ב) כל המקבל עסק מחבירו תקון חז"ל הוא שיהא העסק ביד המתעסק מן הסתם פלגא מלוה ופלגא פקדון וכ"ש אם התנו בפי' כמו זה הנדון אלא שיש למתעסק יותר מחצי בריוח שאם לא היה נוטל אלא חצי הריוח היה טורח באותו החצי שהוא פקדון בחנם ומחזי כרבית שמפני שהלוהו הוא טורח בפקדונו ותקנו שיתן למתעסק שכרו כפועל בטל אם אין לו מלאכה אחרת. אלא זו ואם יש לו מלאכה אחרת יתן לו שכרו אפי' דינר אחד כדי שלא יטרח בשבילו ואם אינו רוצה לתת לו שכרו יטול שליש במה שהרויח בפלגא פקדון וכל זה מתפרש בפ' איזהו נשך (ס"ח) זהו דין המתעסק לפי דין התלמוד אם נתעסקו סתם ונלמוד מכאן לנדון הזה שהב' שלישים הם באחריו' ראובן ושמעון ולוי נותן להם שכרם כפי המנהג לכל מתעסק בסחורו' חברו ואם יש זמן קצוב אל השותפו' יכול לוי לכופם לחלוק השותפו' בתום הזמן כדאי' בפ' המקבל (ק"ה ע"א) ומה שישאר בשותפו' אחר ההפסד והריוח יטלו ראובן ושמעון ב' שלישים והשליש יטול לוי ואם יספיקו הב' שלישים לפרעון מה שקבלו עליהם וירצה לוי לקבלו בפרעון ב' שלישים מוטב ואם לאו ישלימו מבתיהם וינכו מזה שכרם כמנהג המתעסקי' ליטול בשכר טרחם. ובענין אונאה אין עליו דין אונא' שאין הלוקח יכול לחזור בו אלא בכדי שירא' לתגר או לקרובו ואם שהה יותר אמרי' דאחולי אחיל אבל יש בזה דין אבק רבית שמי שמכר פירות ביותר מהשער לפרוע לזמן וזקפן עליו במלוה מטילין עליו תרי חומרי חומרא דאונא' לבטל המקח אם הוא יותר משתות כגון שוה ארבע' בחמש' דאלו משום אבק רבית לא מבטלינן המקח אלא המקח קיים ואינו נותן אלא כשער של היתר כי כן כתבו הגאוני' ז"ל ומשום אונא' המקח בטל לגמרי זהו חומרא דאונא' וחומרא דאבק רבית דאפי' פחות מכדי אונא' כגון שוה שבע' בשמנ' לא מפקי' מני' דלוקח ולפ"ז אם הדבר ידוע שנתן להם האסטיס ביותר משויו המקח הוא קיים וישאר בידי ראובן ושמעון כפי שהי' שוה באותו זמן ומה שהוא יותר מאותו שער של היתר ינכו מהחוב והשאר יפרעו ללוי לתשלום שני שלישי' אחר שיטול שליש שלו במה שיש בידם מהסחור' שיצאו מהסחורו' הראשונו' ויטול ג"כ שליש באיסטיס: