שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קפה
שאלה קפה:
תונס. שאלת ראובן היה דר באלגזאייר ושמעון בתונס ושדך שמעון בת ראובן והתנו ביניהם ששמעון יתן לראובן כל ההוצאות שיעש' בהעתקת דירתו לתונס וכל מה שיוציא מאלגאזיר ועד תונס עליו ועל אנשי ביתו ועמד שלוחו של שמעון וקדש בת ראובן והוליך בתו והעתיק דירתו לתונס מקום הארוס ועלת' ההוצא' שהוציא ע"ה זהובים וכשנכנס לתונס אמר אף הארוס אני הוצאתי כך וכך אמר לו הארוס אחר הנשואין אתנם לך ואחר הנשואין נתן שמעון לראובן חמיו מעות להתעסק בהם. ונשאר דבר החמש' ושבעים זהובים בשתיק'. ואחר זמן רצה החתן ליפרע מחמיו ממעות העסק שנתן לו להתעסק. אמר לו ראובן חמיו אנכה לך ע"ה זהובים שאתה חייב לי מההוצא'. אמר לו החתן למה שתקתה עד עתה. ענהו חמיו לפי שהיו מעותיך בידי. עתה שאת' רוצ' ליטול מעותיך אני רוצ' ג"כ מעותי הדין עם מי:
תשובה: שורת הדין בזה לענין חיוב השכר כמו שהתנ' עמו חייב הוא ואע"ג דאמרי' בפרק הגוזל (קט"ז ע"א) הרי שהי' בורח מבית האסורים והית' מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו ואמרי' ביבמות פ' מצות חליצה (ק"ו ע"א) מפני שיוכל לומר לו משטה הייתי בך אבל בנדון הזה אין לו לומר כן דלאו מילתא יתירתא היא למי שרוצ' שתבוא ארוסתו אצלו דרך כבוד ודרך היתר שאלו היה שולח מתונס שלוחיו לאלגזאיר להביא' אליו יותר היה נותן. וכיון שכן חייב הוא לפרעו מה שהתנ' עמו. ואע"פ שעבר זמן מרוב' ולא תבעו לא הפסיד מפני זה שכרו שלא אמרו שהשתיק' היא גורמת הפסד אלא בכתוב' לאלמנה שהיא בבית אביה. שאם עברו כ"ה שנים ולא תבעה אבדה כתובת' דאמרי' אחולי אחלא לכתובת'. על כן צריכ' להזכיר תוך כ"ה שנה שאינ' שותקת מפני שהיא מוחלת. ואם לא הזכיר' מחלה כדאיתא בפ' הנושא (ק"ד ע"א). אבל בבעל חוב אחר אפי' עמד זמן מרוב' ולא תבעו. כיון שהחייב מודה שלא פרעו חייב לפרעו. וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשוב' דחוב ישן אע"פ שהמלו' בא לתכלית העוני לא הפסיד ואם הוא בשטר הרי הוא בקיומו ואם הוא בעל פה ומודה לו הלוה חייב לפרעו ואין בין מלוה לחיוב שכירות בזה כלום ושלום: