שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קסא
שאלה קסא:
והראן. שאלת ראובן היו לו ארבע בנות ולאחת מהנה שני זכרי'. ולאחרת שתי נקבות ונתן הזקן לבני הבת חצר אחת שבה עלייה ובית. העליה לאחד והבית לאחד מתנה מחיים ואמר אני נותן להם החצר הזו שישאו הבני' האלו בנות הבת האחרת ולא כתב שטר מתנה אח"כ מת הזקן וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ולא הי' במקום שיכול לצוות. ואחר מותו כתבו הבנו' הארבע שטר בערכאותיהם לקיים מתנת אביהם לבני' הנזכרי' ובעליהן נתרצו במעשה נשותיהן ככתוב בשטר ההוא. אחר כן רצו הבני' שיכתבו להם שטר אחר בשלנו בקיום מתנה וקם איש האשה אבי הבנו' ואמר אנחנו לא נתרצינו לתת לבני' בלבד אלא לבני' ולבנות ונפל' קטטה ביניהם על זה ורצית לדעת אמתת הדין בזה:
תשובה: הבני' זכו במה שנתן להם הזקן והרשות בידם לישא הבנו' או לא ישאו. ודבר זה מפורש הוא בגמ' בפ' יו"ט שחל (כ' ע"א) דגרסינן התם ההוא גברא דאמר להו הבו לי' ארבע מאה זוזי לפלניא ולנסיב ברתאי אמר רב פפא ארבע מאה זוזי שקיל. ברתיה אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב. וכן הרמב"ם ז"ל כ' בפי"א מהל' זכי' שכיב מרע שאמר תנו ארבע מאות זוז לפלוני וישא בתי הרי זה כמי שנתן לו שתי מתנו' כל איזה מהם שירצה יקח לפיכך אם רצה ליקח המעות ולא יקח הבת יקח עכ"ל. וזה הטעם כ' הרי"ף ז"ל בפ' מי שמת. ואע"פ שהרז"ה ז"ל חלק עליו בטעם זה הראב"ד ז"ל קיים דבריו וכן האחרוני' ז"ל. וה"ה לבריא אם נתקיימה המתנה כראוי בקנין שהטעם בזה הוא שאין תנאי במתנה שישא הבת כמו שהוא מוכיח בגמ' וגם בגמ' לא הזכירו שכיב מרע אלא ההוא גברא ומשתמע בין בריא בין שכ"מ ואע"פ דאמר הבו ואין זה אלא לשון שכ"מ. גם אפשר שיהי' זה במפרש בשיירא או הולך למדה"י. ומ"מ הדין והטעם הוא שוה בין בבריא בין בשכ"מ דמילתא דתליא בסבר' היא שאין בדבריו משמעו' שיהי' תנאי במתנ' נשואי הבת. כמו האומר לינסיב ברתאי והבו לי' ארבע מאות זוז כמו שנזכר שם בגמ' ודברי' פשוטי' הם. וכל זה הוא לפי מה שנזכר בשאלה ואם דבריו היו בהפך שאמר ישאו הבנות ותנתן להם המתנ' לא זכו במתנ' עד שישאו וכל זה יתברר לפי עדות העדים ואם אינו יכול להתברר הדבר איך היו דברי הזקן. ישארו הנכסי' בחזקת הבנים והבנות שכלם שוים בירושת הזקן ולא יזכו במתנ' אלא א"כ ישאו הבנו'. ואם הדין נותן לפי מה שיתברר בעדות העדי' שלא זכו הבני' אלא אם ישאו הבנות ולא ירצו לישא אותן נתבטלו דברי הזקן ותחזור הירוש' לארבעה הבנו' בשוה. והשטרו' הנעשים בערכאותיהם אינם מוסיפי' ולא גורעים בענין הדין כי לא נעשו אלא לקיים דברי הזקן: