שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קנו
שאלה קנו:
והראן. שאלת קהל בררו עשרה בני אדם לעשות המצות וקריאת ס"ת בכללם שדרכם למכרם יום שמחת התורה ונתנו להם בחנם שנה א' ועמדו כך כמו חצי שנה ואח"כ אמרו להם תתנו לנו שכר מצות שעשיתם או צאו לכם ממה שאתם עושי' אם יכולין להוציאם תוך שנתם ואם יש עליהם שום תביעת ממון בשכירתו:
תשובה: כיון שאלו העשרה שביררו הקהל נדבה רוחם אותם לקיים המצות שנה אחת ונהגו לעשות מה שקבלו עליהם ברצון הקהל חצי שנה ולא נתגלה עליהם מום מהמומין הפוסלין אותם מלקיימ' א"כ הרי מצוה זו שלהם כל שנתו. ודומה למי שבאה משמרתו לעבוד עבודה שאין א' משאר המשמרות רשאי לסלקו ממשמרתו כל אותו השבוע שכך התנו ביניהם ותנאם קיים באמירה בעלמא דאמירה לגבוה כמסיר' להדיוט. ובחלוקת אחין כיון שנתרצו בחלוקה ועלה גורל לא' מהם קנו כולם אפי' בקרקעות וכן בשכירות פועלי' א"צ קנין ואין רשאין לחזור בהם אם התחילו במלאכה וכיון שאין רשאין לסלקן המסלקן מבטלן ממצותן שזכו כמי ששחט והוא עצמו חייב לכסות ובא אחר וכסה שלא עשה יפה ולפי מה שנאמר בגמרא (חולין פ"ז ע"א) בזה חייב לתת לו מן הדין עשרה זהובים שכר מצוה אפילו היתה המצוה בלא ברכה כגון שור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה וה"ה למי שאוחז ס"ת אע"פ שאין בה ברכה מבטלו ממצותו יש לקנסו עשרה זהובי' ובירושלמי מוכיח כן שאמרו ביומא בפ' בא לו (ה"א) כל (אתה) [אחר] את אומר הלך אחר תורה וכאן את אומר מוליכין התור' אצלו אלא ע"י בני אדם גדולי' התור' מתעלה בהם. ואם הוא מצוה שיש בה יתר מברכה אחת חייב לתת לו עשרה זהובי' על כל ברכה וברכה וזה נתבאר בפ' החובל (צ"א ע"ב) ובפ' כיסוי הדם (שם) וא"כ המבטל מלקרות התורה מי שהיא משמרתו חייב לתת לו מן הדין עשרה זהובי' על כל פעם כמו שחייב לתת ארבעי' על ארבע ברכות של ברכת המזון וה"ה לשאר מצות כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' חובל. ואע"פ שאין דנין זה אלא דייני א"י לפי שהוא דומה לדיני קנסות. כתבו הרי"ף ז"ל ללמוד ממנו שאם תפס לא מפקינן מינה כי כן הוא לכל דיני קנסות כדאיתא בפ"ק ב"ק (ט"ו ע"ב) ובפ' אלו נערות (מ"א ע"ב) וכן בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה (מ' ע"ב) אמרי' כגון שקדם בעל דין ותפס. וכיון שעלה בידינו שלא היו רשאין למונעם מן המצות כל שנתם שהייתה משמרתם וסילקו בלא טעם חייבין להם על כל פעם עשרים זהובי' אלא שאין דנין דין זה דייני ח"ל ואם תפס לא מפקינן מני'. ומי שהוא חייב שכר חצי שנה אפי' קבלו עליהם המצות בשכר הרי הוא תפוס ועומד בשלו כעבד כנעני שיוצא בשן ועין כדאי' בפ"ק דקידושין (כ"ד) אף בזמן הזה. ולזה כתב דין זה הרי"ף ז"ל ואינו חייב לתת כלום אם חייבום שלא כדין חייבין להחזיר' להם שהרי זכה בהם והכי מוכח בספ"ק בכורות ע"כ.