שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קכג
ענין קכג:
קי"ל דבששים לתקופה שואלין את הגשמים בגולה. וכתבו הראשונים ואנן בתר בני בבל גרירינן ויש מקומו' ששואלין בשבעה במרחשון שאין לנו לילך בזה אחר בני בבל. לפי שבבל טבענית היא ואינם צריכין גשמים עד ששים בתקופה. אבל שאר מקומו' הם צריכים קודם לזה וזה המנהג היה טוב אלא שלא נהגו לשאול עד ששים בתקופה ואמרי' בראשון ממס' תעני' (יו"ד ע"א) דיום ששים כלאחר ששים א"כ ביום ששים בתקופה שואלים. ויש בירושלמי (הביאו הרא"ש בתעני' שם) דהני ששים מנינן להו מעת לעת. ואם התקופה היא בתחל' היום אין שואלין בלילה. וכתב הרא"ש ז"ל שלא נהגו כן אלא לעולם שואלין מתחל' הלילה אפי' היתה התקופ' בסוף היום הכי משמע בגמ' שלנו ואמרו יום ששים כלאחר ששים ולא חלקו בין אם היתה התקופה בתחל' הלילה או בסוף היום. בסנהדרין פ' ראשון (י"ג ע"א) איפליגי תנאי לענין עיבור השנה אם יום התקופה גומר כלומר ולא מנינן אלא מאחר יום שנפלה בו התקופה או יום תקופה מתחיל ומאותו יום מנינן. ור' יהודה סבירא ליה יום תקופה גומר. ור' יוסי סבירא ליה יום תקופה מתחיל ומיניה מנינן וקי"ל דר' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי וא"כ כוותיה קי"ל דיום תקופה מתחיל ואף על גב דר' שמעון איירי בהא מילתא אי יום תקופה גומר או יום תקופה משלים. כיון דלא מסיימי בגמרא מאי סבירא ליה אי כר' יהודה אי כרבי יוסי הדרינן לכללין דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ועוד רבי יוסי נימוקו עמו וכן כתוב בס' א"ח דיום תקופה מתחיל. והעולה בידינו מזה לענין שאלת גשמים דקי"ל יום תקופה מתחיל ויום ששים כלאחר ששים שתהיה השאלה בשנים ועשרים יום דצעמב"רי לפי שיום תקופה היא בכ"ד שתי"מברי וכשנתחיל למנו' מאותו יום ישאר משתימברי שבעה ימים כי הוא משלשים יום ול"א יום מא"מברי הם ל"א יום. וכ"ב יום מנואמ"ברי הם ששים יום ולפי ששנת חמה היא שס"ה יום ורביע והנוצרים אין שנתם אלא שס"ה יום ויחסר להם בכל שנה רביע יום על כן הם משלימי' אותו רביע בשנה הרביעית ועושין פיב"ריר שהוא יום אחרון משנתם מכ"ט. אע"פ שהוא בשאר השנים מכ"ח כי שנתם מתחלת ממארס שהיא תקופ' ניסן ולתקופה קי"ל בראשון מר"ה (י"ב ע"א) כר' יהושע דמנינן מניסן על כן בכל אותה שנה רביעי' שהיא שנת התוספ' שהיא שלישית להתחל' ניסן הם נדחות התקופו' יום אחד ותקופ' תשרי אינה אלא בכ"ה משתי"מברי ויום ששים הוא בכ"ג מנואי"מברי וכשתשליך שנות העולם ברביעי' שנה הרביעי' המתחלת מתשרי שהיה שלישי' להתחלת ניסן היה השאלה בכ"ג יום מנואי"ברי. ובשאר השנים בכ"ב יום מנואימ"ברו וסדר הארבעה שנים כך הוא שנה ראשונה תקופ' תשרי בשלש שעות מהיום והשניה בט' שעו' ושתיהם בכ"ד שטימבר"י והשלישי' בשלש שעות מהלילה בכ"ה שטימ"ברי ויהיה ס' בתקופה בכ"ג נואימ"ברי והרביעית בט' שעות מהלילה בכ"ד שטימ"ברי. מפני שכבר הוסיפו יום אחד בפי"בריר וכן חוזר חלילה ומה שהוסיפו הנוצרים יום בשנה השלישי' ולא המתינו עד השנה הרביעי' לפי שכבר נותרו להם בשלשה שנים י"ח שעות והוא רובו של יום והוסיפו יום אחד להשלים והשש שעות החסרו' בשנה הרביעית הם נותרים וכן בכל היקף של ארבע שנים. ושמעתי ממורי הקדוש ה"ר וידאל אפרים ז"ל כי קבלה היא ביד הגאונים ז"ל דששים בתקופה לתקופ' שמואל אנו מונים ולא לתקופת רב אדא. ואמר לי הרב ר' יצחק בר ששת ז"ל כי בסרקסטה מאראגון הם נוהגים בכ"ד מנואי"מברי ונותנין סימן כ"דן שאלת כלו' כ"ד יום נואימב"רי שאלת גשמים. ונראה לי שנפל טעותם שהם אומרי' יום תקופה גומר ומתחילין למנות מאחר יום תקופה ואומרי' שיום ששים כלפני ששים וכל זה אינו כהלכה דקי"ל כר' יוסי דיום תקופה מתחיל וקי"ל נמי דיום ס' כלאחר ס' ואני נותן בזה סימן כב"ן שאל כלו' כ"ב נואימברו שאל גשמי' שנת חמשת אלפים קצ"ב היה שנה רביעית וסימן השנה ששואלין בה הגשמים הוא כג"ן רוה וכמוצא מים: