שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/מט
שאלה מט:
והראן:
כתבת כי במקומכם נהגו להתיר אומה שנסרכ' לטרפש לפי שמצאו כתוב וכן כל נקב שהבשר או חלב המותר באכילה סותם אותו הרי זה מותר חוץ מחלב הלב והכיס שעל הלב והמחיצה שבאמצע הבטן המבדלת בין איברי המאכל ובין איברי הנשימה והיא שקורעין אותה ואחר כך נראית הריאה והיא הנקראת טרפש הכבד המקום הלבן שבאמצעה ולפי' הורו במקומכם שהסרכה שכשנסרכת במקו' הלבן היא אסורה ושכשנסרכת במקום האדום מותרת:
תשובה: הלשון אשר בא בשאלה אשר ממנו הותרה הסרוכה אומה לטרפש הוא לשון הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שחיטה ולא נזכר שם לא אדום ולא לבן ואפי' נזכר שם לבן אין ללמוד משם שהאדום הוא כשר אדרבה יש לומר דלרבותא נקטיה שאפילו בלבן שהוא יותר רך מהאדום אינה סתימה כ"ש האדום. אבל מ"מ לא כתב הרב ז"ל אדום ולבן ונסחא משובשת נזדמנה והדין עצמו טעות גדולה. כי לעולם אומה הסרוכה לטרפש באיזה מקום שהיא סרוכה היא טרפה. וכן כתב הר"ם במ"זל בפ' י"א מהלכות שחיטה וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפ' אלו טרפות וכן כתבו האחרונים ז"ל דסרכה לטרפש אסורה. הרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל וכן הר"ן ז"ל והמתיר איסור הפושט בישראל מפני לשון מחבר שלא נאמר בפי' אלא מכללא דבר קשה הוא שהרי בגמרא לא נזכרה סתימה אלא בחלב טהור (חולין מ"ט ע"ב) כגון הדרא דכנתא וקיבה שניקבה וחלב טהור סותמ' ובבשר הצלעות לאונות והאונות זו לזו מחתוך לחתוך וכן סמפוני הריאה לבשר הריאה לפי שהם מקומות דחוקים וקבועים ואינם מתפרדים לעולם ואין ללמוד מהם לאומה הנסרכת לטרפשא אשר המקום ההוא מרווח ומתנודד תמיד. ורחמנא ליצלן מגסי ההורא' ואיני יכול להאמין שהתיר זה מי שיקרא בעל הוראה: