שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/כב
שאלה כב:
. הנין. כתבת כי שטר שליחות קבלה נעשה בודי אש ושם נתקיים ובמאל"קא חתם אחד בסוף כי הוא מכיר חתימת העדים ובמקומך הנין לא הכרתם חתימת העדים ולא חתימת הב"ד שקיימוהו אבל הכרתם חתימת היחיד שחתם במל"קא וע"ז סמכתים לקבל מיד השליח הגט ונעשה מעשה ב"ד להתיר האש' ונקרע הגט. ונשאת ונתת בזה אם קיום ב"ד צריך קיום אם לא ואם תמצא לומר דצריך קיום אם תספיק חתימת היחיד דאינו אלא גלוי מלתא בעלמ':
תשובה: הסכמת אחרונים ז"ל היא דקיום ב"ד צריך קיום והכי מוכחא ההיא דפרק האשה שנתאלמנה (כ"א ע"א) דעד ודיין מצטרפין דמשמע דבדייני קיום קיימא ואפ"ה אסיקנא דעד ודיין לא מצטרפי דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי ומאי דמסהיד האי לא מסהיד האי ומכאן יתברר דעד המעיד על חתימת הדיינים כמו הנדון שלפניך שאינו נאמן דלאו גלוי מלתא היא אלא עדות גמורה בעינן כיון דחיישינן לזיופא. ואע"פ שהרי"ף ז"ל בפ' גט פשוט לא פי' ההיא דעד ודיין מצטרפין בדיני קיום אלא בשנים שהעידו בב"ד והעידו בב"ד אחר אם יבוא א' מכל ב"ד ויצטרף אבל בדייני קיום הי' נראה מדעתו שא"צ כלום. אבל בירושלמי מפורש דההיא דעד ודיין מצטרפין היא בדייני קיום דהכי גרסי' התם בגטין (פ"ט ה"ח) קרא ערער על חתימת ידי עדים או על חתימת יד הדיינים אם רצה לקיים בכתב יד עדי' מקיימין בכתב ידי הדיינים מקיימין ואני אומר אפי' בעד אחד ודיין א' מצטרפין ע"כ וכן במס' ר"ה (פ"ג ה"א) ובפ' זה בורר (ה' י"ב) גרסי' התם אשר הדייני' מהו שיהא צריך ב"ד רב הושעיא ושמואל חד אמר יתקיים או בכתב ידי העדים או בכתב ידי הדיינים. וחד אמר אפי' בכתב עד א' או בדיין אחד ור"ח ז"ל כתבו לזה הירושל' בפסק הלכה. הנה זה מפורש דההיא דעד ודיין מצטרפין דקאי בדייני קיום דשמואל אמר לה בגמ' דידן והוא אמר לה בירושלמי ושני התלמידים מסכימים שקיום ב"ד צריך קיום ואין מחלוקת בגמרא ובירוש' אלא אם עד ודיין מצטרפין או אין מצטרפין ותלמודא דידן אסיק דאין מצטרפין וכן היא הסכמת הרמב"ן ז"ל בחידושיו דקיום ב"ד צריך קיום וכבר הוקשה לבעלי התוספו' ז"ל ע"ז הירוש' (מהירושלמי אחר) [מתוספתא] דבסדר זרעי' ממס' שביעית בפ' בתרא דתניא התם אין מעשה ב"ד צריך קיום זה הקשו הם ז"ל. ואני לע"ד אומר שאפי' יהי' פי' זה הירושל' כפשוטו ויהי' חולק על הירו' האחר יש לנו לדחותו מהכרעת גמרא דידן דמההיא דעד ודיין מצטרפין משמע דס"ל לגמרא דידן דקיום ב"ד צריך קיום אבל ראיתי לרשב"א ז"ל בתשו' שהוא מקיים הכל ומחלק בין ב"ד קבוע לב"ד שאינו קבוע דב"ד קבוע כיון שחתימתן ידועה ונכרת לא יבואו לזייף משא"כ בנ"ד שאינו קבוע ע"כ כתב הרב ז"ל. ולי אינו מתוק וערב זה החלוק שאם חששנו לזיוף בכל ענין יש לנו לחוש שהמזייף לא יחוש לא לכבוד ב"ד ולא לחתימתן אם היא ידועה אם לא. והכי מוכח בפ' גט פשוט (קס"ז א') בההוא גברא דזייף חתימת רבא ורב אחא בר אדא וכ"ז הוא כדי שלא יוקשה הירושלמי זה על זה והרמב"ן ז"ל כבר כתב שאין קושיא ביניהם דההוא דשביעית מיירי בפרוזבול המקושר דר' יהודה אמר שהדיינים חותמין בפנים והעדים בחוץ וע"ז אמרו לו אין מעשה ב"ד צריך קיום כלומר שכיון שחתמו הדיינים בפנים א"צ שיחתמו העדים בחוץ זהו ענין זה הירוש' אבל לענין קיום מעשה ב"ד אינו ענין והדברי' הם מוכרעים בעצמם שכיון שחששנו לזיוף ידי עדים למה לא נחוש לזיוף ידי ב"ד. ומ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות (פ"ו ה"ה) ולעולם אין ב"ד בודקין אחר ב"ד אלא מחזיקין אותם שהם בקיאים ולא יטעו אבל בודקין אחר העדים ע"כ. אפשר הוא לטעות בדבריו לפי המקום שכתבו אבל לפי לשון התלמוד בזה המקום שהוציא הרב ז"ל ממנו זה הלשון לא מוכח הכ' דבפרק יש נוחלין (קל"ח ע"ב) ובפרק מצות חליצה (ק"ל ע"א) הכי גרסי' אמר רב דימי מנהרדעה הילכתא אין חוששין לב"ד טועין מאי שנא מדרבא דאמר רבא אין חולצין אלא א"כ מכירין ואין ממאנין אלא א"כ מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אע"פ שאין מכירין וכותבין גט מיאון אע"פ שאין מכירין מ"ט לאו משום דחיישינן לב"ד טועין בי דינא בתר בי דינא לא דייקי ובי דינא בתר עדים דייקי עכ"ל הגמרא. וענין זה הוא שאין ב"ד חוששין לב"ד שחתמו בחליצה ובמיאון שטעו ולא הכירו החלוצ' והממאנת דודאי בדקו אחריהם והכירום אבל מ"מ צריכין אנו להכיר חתימותיהם דשמא הוא שטר מזויף ולא ב"ד חתמוהו. כל זה כתבתי לאחד מהחברים ממיורקא בתשו' סי' קע"ב זה לו קרוב לעשרים שנה אלא שבנדון הזה יש להקל שמצינו בעלי התלמוד מקילין בעדות אשה בעד שנשתתק ואינו יכול להעיד מפיו לבדוק אותו להעיד ברמיזה אע"ג דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם וכן כתב הרי"ף ז"ל בפרק מי שאחזו (מ"א ע"א) דלא בעינן מפיהם בעדות אשה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ט מה' עדות הי"א) ומכאן למד הראב"ד ז"ל דקיי"ל בההוא פלוגתא דירושלמי שהביא הרי"ף ז"ל סוף הלכות יבמות מצאו כתוב בשטר פלוני מת דקי"ל כמאן דאמר משיאין את אשתו דכיון דלא בעינן בעדות אשה [מפיהם ולא] מפי כתבם כי היכי דאם יעיד ברמיזה משיאין אותה הוא הדין אם מצאו כתוב בשטר אלא שהוא ז"ל כתב שצריך שיכירו חתימת העדים וכן כ' הרמב"ם ז"ל (פי"ג מה"ג) אבל הרשב"א ז"ל כתב בחדושי יבמות שא"צ שיכירו חתימתן שאם במה שהוא מן התור' דהיינו מפיהם ולא מפי כתבם הקלנו איך נחמיר במה שהוא מדבריהם דהיינו קיום שטרות דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא יש להקל ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל הלכך שטר שליחות קבלה שלא נתקיים וקבל השליח הגט סומכין על השטר השליחות אע"פ שלא נתקיים משום עגונא ואע"ג דרבנן אצרוך לומר לשליח הגט בפני נכתב ובפני נחתם שאני התם שיש תקנה בדבר כיון ששליח הוא מביאו יעמוד עליו אבל בשטר שליחו' הנשלח אל השליח יש לסמוך על העדים החתומים על השטר שנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד משום עגונא וכ"ש בנדון שלפניכם שהאשה הנתרת להנשא היא במקום שנעשה השליחות והויא קודם שתנשא מלתא דעבידא לאגלויי שם אם שטר שליחות הוא מזוייף טפי מפלוני מת דלא הויא מלתא דעבידא לאגלויי אלא אם יבא חי ואף אם (לא) קיבל' בלא שטר שליחות והעידו עדים שאיא מינתה אותו שליח היא מגורשת וכיוצא בזה השבתי ברמון ספרד זה לו קרוב לשנה על גט שבא מקר"טבא. (לעיל סי' יו' הרב בנו סי' רס"ו):