שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/כא
בילנסיא
שאלה כא:
כתבת כי ספינה באה מקלאבריאה שהי' בה יין כשר. והי' בא בספינה יהודי א' שומר וקודם הגיעם לקאליר השליכם הרוח למקום אחד קרוב פלירם ושמע היהודי השומר הנז' שהיו בפלירם שמונה דוגייאות ויירא היהודי שמא יתפשוהו ולא רצה לבא עם היין לקאליר וכתב כתב אל יחידים אל הקהל בכתב נוצה כמנהגו לכתוב לחבריו והודיעם כ' בספינה הנזכר יש כך וכך פטסים של יין ושהוא טענם קודם יין של העכו"ם בתחתית הספינה ראשונ' לטעינה אחרונה לפריקה ושהיו עליו יותר משבעים והפקיד היין והכתבים אל מנהיג הספינ' שהי' אנוס ויצא מהספינ' ופרשו נס ובא מאותו מקום לקאליר בשלום ובעת הגיע הספינה עלו שני יהודים מטובי המקום וראו אם היין כמו שנכתב בכתב יהודי הנז' ולא יכלו למצוא כלום מהיין הנז' כי המלחים אמרו להם לא תוכלו לראות כלום מהכשר שלכם עד שיפרקו יותר מחצי משא הספינ' והניחו שם שומר עד שיפרקו הספינ' וע"ז נחלקו הקהל לשתי כתות קצתם מתירים ואומרים הואיל והודיע לחבירו ונמצא כמו שהודיעו שהוא כשר דלא טרח ומזייף או לא טרח ומנסך וכ"ש שהקהל אין להם יין לשתות והזמן הי' עלול והמים רעים והארץ משכלת והיו שם פורצי גדר ואמרו המקילין מוטב שיתירו יין זה וישתו אותו בהיתר ולא שיצאו לשתו' מהנוצרים. והאוסרים אומרים הואיל ונשאר ברשות העכו"ם שהוא אסור לגמרי ואין לו היתר וכ"ש שלא הי' ביין חותם כלל ע"כ תורף שאלתך:
תשובה: היין מותר הי' בלי ספק מן הדין כיון שפטסים הרבה על היין ולא הי' אפשר ליגע בו העכו"ם אלא אם כן יפרקו אותם מעל היין וזה הוא ברור שלא פרקו אותן עד שבאו לקא"ליר והרי הוא כאלו הי' בו חותם ועדיף טפי מדיקולא אפומא דחביתא ומיהדק דהוי חותם ב"ח כדאיתא בפ' אין מעמידין (ל"א ע"א) וכן מנוד בדסקיא צרורה וחתומה וכו' כדאיתא התם (שם) ובנדון הזה ג"כ כיון שהיו הפטסין של יין נסך עליו ולא הי' אפשר לזייף ביין כשר בשום ענין אין חשש בדבר דהא אמרינן בפ' השוכר את הפועל (ס"ט ע"ב) וכי מאחר דקי"ל כרשב"ג דלא חייש לשתומא וכר"א דלא חייש לזיופא האידנא מ"ט לא מותבינן חמרא ביד עכו"ם חיישינן לשייכא כלומר שמא יוצא היין מהנקב שבפי הפטם שמניחין אותו כדי שיכנוס האויר ובנדון הזה שאין לחוש לשייכא מותר הוא. ומה שאומרים האוסרים כיון שנשאר ברשות העכו"ם שהוא אסור לגמרי טעות הוא בידם שכל שהוא בענין שהוא כמו חב"ח שולחים אותו ביד עכו"ם שהרי אמרינן בפ' כל כתבי (קכ"ב ע"א) רב חנינא התיר לבית ר' לשתות יין הבא בקרונו' של עכו"ם בחותם אחד ולא ידענא אי משום דסבר לי' כר' אליעזר אי משום אימתא דבי נשיא' וכל הספק הזה לא הי' אלא בשלא הי' שם אלא חותם אחד ולדברי קצת המפרשים מפתח הי' ביד של בית ר' דר"א לא שרי אלא במפתח וחותם אבל בשני חותמו' לא נסתפק אדם שלא יהי' מותר לשלוח יין ביד עכו"ם ואפי' במטהר יינו של נכרי ומניחו בחצירו שאמרו בגמרא בפ' ר' ישמעאל (ס"א ע"א) שאינו מותר אלא עד שישב ומשמר כתב הרמב"ן ז"ל כי רבותינו הצרפתי' ז"ל התירוהו ע"י חב"ח שכל שיש בו שני חותמות אינו צריך כלום ואפילו שתי אותיו' כתבו בשם רבינו יצחק ז"ל בעל התוס' דהוי כשני חותמו' וכ"ש בנדון הזה שהיו כמה פטסין עליו ואי אפשר ליגע בו עד שיפרקום והדבר ברור שלא פרקום שאין לחוש כלל. וגם בעלי התוס' אמרו שכל מי ששולח יין לחבירו והודיעו שיש בו חותם א' והעכו"ם יודע בכך והיהודי שנשתלח לו מוצא החותם באותו ענין שהודיעו ישראל חבירו שהוא מותר ואע"פ שאין בו שני חותמו' וכי בעינן שני חותמו' היינו כשאין מודיעו ענין חותמו היאך הוא דאי איכא שני חותמות שרי וזו שטה נכונה ואף לדברי האומרי' שאף בשני חותמו' צריך שיודיעו היאך הוא חתום וכדאמרו התם (ע"ז ל"א ע"ב) השולח יין וכו' אם מכיר חותמו מותר ואם לאו אסור בנדון הזה שכבר הודיע' השומר איך היה ומצאו כדבריו ואף לדברי הראב"ד ז"ל שכ' שצריך הכרה בטביעות עין לפי דבריו אין תקנה ביין ששולח ישראל לחבירו אלא בכתיבה בפי הכלי לפי שאין אותו סימן יוצא מתחת יד עכו"ם לעולם ואע"פ שלא נראו דבריו לאחרונים ז"ל אבל אפי' לפי דבריו זהו בחותם העשוי בפי הכלי שאפשר לזייפו אבל בנדון הזה אפי' הרב ז"ל יודה שא"צ כלום כיון שאין לחוש להשתנו' משא הספינה מתחתון עליון ממקום שהניחו השומר עד שבא לקאליר ובפ' אין מעמידין (ל"ד ב') גרסינן ההוא ארבא דמורייסא דאתא לנמילא דעכו אותיב ר' אבא דמן עכו נטורי בהדה א"ל ר' אבא לר' אבא דמן עכו ועד השתא מאן נטרי' א"ל עד האידנא למאי ניחוש לה וכו' ודילמא מאתרא אתא דנפיש חומרא התם עקולי ופשורי איכא כלומר כיון שממקום שיצא אין לחוש עכשו שעבר על שאר מקומו' אין לחוש ג"כ לפי שיש עקלתונו' והפשרת שלגי' ואין יכולין לעבור שם וכן בנדון הזה כיון שממקום שהניחו היהודי השומר אין לחוש אע"פ שהניחו השומר אח"כ ובאה הספינ' לקאליר דרך ישר אין לחוש לפריקה וטעינ' וכן בפ' לא יחפור (כ"ד ע"א) אמרינן חבית שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת כנגד עיר שרובה עכו"ם אסורה ושמואל אמר אפי' בעיר שרוב' ישראל אסורה אימא מהאי דקרא אתא ואסיקנא דבהא פליגי דרב סבר אם איתא דמהאי דקרא אתאי עקולי ופשורי הוו מטבעי לה ושמואל סביר חריפתא דנהר נקט ואתאי וקי"ל כרב באיסור' כדאי' בפ' יש בכור (מ"ט ע"ב) ובנדון הזה אפי' שמואל מודה שאין לחוש כלל שהרי אין זה היין ע"י שומר אתא והוי כחבית שצפה ע"פ הנהר שאפי' לא ידענו שהיא של ישראל אנו תולין להקל שבאה מעיר שרובה ישראל אלמלא חשש דמהאי דקירא אתא לשמואל ובכאן שאין לחוש שנתחלף היין הכשר בשל עכו"ם מותר אפי' לשמואל ומעשי' בכל יום בימי זקינינו ז"ל וגם בזמנינו זה להתיר בכיוצא כזה ואין חולק ותו לא מידי ע"כ: