שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רעט
מותסגאניס אל ה"ר שמואל מדיני י"א:
שאלה רעט: שאלת ראובן קדש אשה שהית' משודכ' לו ונתעבר' ממנו והלך לו אל ארץ אחרת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה אמרה מאיש פלוני שנתארסתי לו בפני פלוני ופלוני כששמעו העדים קפצו ונשבעו שלא היו דברים מעולם ולפי הנראה עדים שנשבעו כך לפי שיש הסכמה ביניהם בכח בעשר כפולו' קנס למושל העיר לעדים שיעידו בקדושין למי שיש לו אשה אחרת מהו שורת הדין בזה:
תשובה: הבן כשר הוא שהיא נאמנת להכשירו דהכי איפסיקא הלכתא בפ' עשרה יוחסין (ע"ד ע"א) וכן כ' הרי"ף ז"ל בפ"ק דכתובו'. ואם ראובן מודה שהוא בנו. הרי הוא נאמן לירשו. כמו שכתוב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' יבום. ולענין אם הוא בנו לענין לפטור אשת אביו מהחליצ' הוא מספק הרב ז"ל אם הוא נאמן אם לא דאפשר שזינתה עם אחר אבל בנדון הזה שראובן אומר שקדשה והיא אומרת שנתקדשה לו כיון דשניהם מודים שאין כאן זנות הרב ז"ל יודה שהוא בנו לפטור אשת אביו מהחליצה. ומה שהעדים מכחישים שלא היו עדים בקדושין אע"פ שהם נאמנין. ואין לחוש שמא כבשו עדותן אלא א"כ יש ראיה ברורה בכפירתן. וכיון דנאמנין הם בזה והאיש והאש' אין אומרים שהיו הקדושין בפני עדים אחרים אלא בפניהם. ובודאי צריכין קדושין אחרים דדבר שבערו' לא הוי אלא בפני שנים אפילו שניה' מודי' כדאי' בפ' האומר בקדושין (ס"ה ע"ב). א"כ היא אינה אסור' בקרוביו והוא אינו אסור בקרובתיה. דלא שוו נפשייהו חתיכה דאיסורה אלא בעדו' אותן עדים והרי הכחישום. והכי מוכח התם. ומ"מ לענין הבן לשוויה בנו לכל דבר מהני דבורייהו דלא חיישי' לזנו'. וכ"ש אחר שהיו ביניהן שדוכין כנזכר: