שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רעז
שאלה רעז:
עוד שאלת מי (הוא) שחתך הערלה וברך ואח"כ פרע אם היא ברכה לבטלה כי יש מי שגער בו.
והביא ראיה מברכת לולב ושופר וסוכה שהם קודם עשיית המצוה ונענוע לולב:
תשובה: דע כי השרש בזה הוא שכל המצו' כלן מברך עליהן עובר לעשייתן כלומר קודם לעשייתן. ומשום הכי קאמר לישנא דעובר לעשייתן ולא קודם לעשייתן. לפי שאם אמר קודם לעשייתן היה משמע קודם הרבה אבל לשון עובר לעשייתן משמע קדימה בסמוך כמו ויעבור את הכושי. והכי משמע בנדה בפ' האשה שהיא עושה צרכיה (ס"ג ע"א). וכיון שכן כל מה שאפשר לסמוך ברכה למצוה בלא הפסק הוא הראוי לעשו'. ולפי זה לחתוך הערלה ולברך הוא יותר טוב כדי שיפרע המילה סמוך להברכה וחתוך הערל' אינה גמר המצוה דקי"ל (שבת קל"ז ע"ב) מל ולא פרע כאלו לא מל וכיון שבירך קודם הפריעה עובר לעשייתן בירך. והראיה שהביא מברכת הלולב היא סותרת דבריו שהרי מן התורה אין חובה לנענע שהרי אין כתוב אלא ולקחתם לכם. וכיון שהגביהו קיים מצוה דאוריית'. וכן אמרו בגמ' (סוכה מ"ב ע"א) מדאגבהיה נפק ביה. והנענוע אינו אלא שירי מצוה (שם ל"ח ע"א) ועל זה אנו מברכין על נטילת ואין מברכין ליטול לפי שכבר נטלנוהו ואע"פ שאנו מברכין על המילה אינו מפני טעם זה אלא מפני שאפשר לעשותה ע"י שליח. מ"מ פריעת המילה היא מעכבת במילה משא"כ הנענוע מעכב בנטילת לולב. וכן אנו נוהגים לחתוך הערלה ולברך ואח"כ לפרוע ושפיר מקרי עובר לעשייתן כ"ז שבירך קודם שנגמרה המצוה שאלו לא פרע לא עשה המצו' כלל והמל בשבת ולא פרע חלל שבת: