שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קפט
ענין קפט:
אמנם במה שנמצא ביד האלמנה שטר הרשאה מבעלה בלכתו למיורקה.
יש לומר שכיון שהיא בחייו היתה נאמנת אצלו וזריזה בפקוח נכסים עכשיו שמת ולא מינה אפטרופוס אין ממנין אלא לאשתו שהרי לא היה שום אדם אצלו בחזקת נאמנו' כאשתו כיון שלא הרש' בלכתו למדינת הים אלא לה דמאי טעמא אמור רבנן (גיטין נ"ב ע"א) אין עושין נשים אפטרופין משום דלא מהימני ואי חזינן דמהימני ליה לבעל נכסים עושין אותם ודומה זה למאי דאמרינן בגמרא בפ' המפקיד (ל"ו ע"ב) שומר שמסר לשומר חייב משום דמצי אמר לי' את מהימנת לי' בשבועה האיך לא מהימן לי.
ואפי' הכי אמרינן התם (שם ע"א) הנהו גנאי דכל יומא הוו מפקדי מאנייהו גבי ההיא סבתא יומא חד אפקידו גבי חד מנייהו שמע קל דבי הילולא אפקדינהו גבה דההיא סבתא אדאזל איהו איגניב אתא לקמי' דרב פטרי' משום דלא יכלי למימר אנת מהימנת לן בשבועה ההיא לא מהימנת לן.
דהא אינהו גופייהו כל יומא גבה דההיא סבתא קא מפקדי וכן דעת הרשב"א ז"ל בחדושיו בפרק הניזקין והביא זאת הראי' בעצמה.
ולפי זה פירש הא דתניא אין עושין נשים אפטרופין ועבדים וקטנים.
ואם מינם אבי יתומים הרשות בידו דלאו מינוי בשעת מית' קאמר דפשיטא.
אלא הכי קאמר ואם מינן אבי יתומים על נכסיו בחייו לשאת ולתת בהן לומר שהן מוחזקין אצלו כנאמנין וזריזין.
הרשות ביד ב"ד לעשותן אפוטרופין על נכסיו לאחר מותו.
והביא ראי' לזה ממה ששנו בתוספתא בפ"א דתרומו' דגרסינן התם אין ב"ד עושין אפטרופין נשים ועבדי' לכתחלה ואם מינן אביהן בחייו עושין אותם אפטרופין.
דמדקאמ' עושין אותן אפטרופין משמע דב"ד עושין אותן לאחר מותו.
אע"פ שהוא לא עשאן כיון שבחייו היו בחזקת נאמנין אצלו.
ולישנא דברייתא דפרק הניזקין (שם) הכי דייקא דקתני רישא אין עושין וסיפא אם מינן.
ומדשני בלישני' משמע דעשיה היא לאחר מיתה.
ומינוי הוא מחיים להתעסק בנכסיו בחייו והרי זה מבואר.
ואין הפרש בזה בין נתרבו הנכסים ללא נתרבו.
שהרי התוספתא (ולא) והגמרא לא חלקו בזה ועוד שמכיון שמשום נאמנות הוא אין חילוק בין רב למעט: