שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קפח
ענין קפח:
ענין אלמנה שנתמנית אפטרופא:
לפי שנתמנתה אחותי אפוטרפא על בניה ונמסרו הנכסים בידה אחר שנשבע' שבועת אלמנה כנראה בשטרו' שכתבתי לה וחתמתי אני עם שני המוקדמים עם השלישי אשר צרפתי עמהם וגם סופר הקהל על כן אני כותב בכאן דין האלמנה הנזכרת במנויה ובשבועה ובמזונותיה לפי מה שנראה מההלכו' ומדברי הפוסקים ז"ל וקיום תקנו' הקהל.
ומה שיש לשאת ולתת במינויה הוא בשלשה שרשים.
האחד במה שמינה אותה שופט האומה לפי דיניהם.
והשני לפי מה שנמצא ביד האלמנה שטר הרשאה בגופן של ישמעאל שהרשה אותה בעלה בלכתו למיורקה.
והשלישי לפי שהיורשים הם בניה וסמוכים אצלה.
עוד יש לצרף לזה ענין רביעי והוא שהנכסים כלם הם ברשותה שתפסה אותם בחיי בעלה ואחרי מותו.
אמנם במינוי השופט יש לומר דאף ע"ג דקי"ל דאין ממנין אפוטרופין נשים כדאי' בפ' הנזקין (נ"ב ע"א) כיון שהשופט מינה אות' אין מסלקין אותה שכיון שהשופט הוא ממונה על פי המלך מה שעשה עשוי כדין שטרו' העולים בערכאו' של עכו"ם דאפילו שטרי מתנה דחספא בעלמא נינהו כשרים משום דינא דמלכותא דינא כדאי' בפ"ק דגיטין (יו"ד ע"ב) וכן פסקו כל האחרונים ז"ל ואע"ג דבעלמא אסור לדון לפניהם כדאי' בפ' המגרש (פ"ח ע"ב) מינוי זה בהיתר נעשה לפי שיש בנכסים חובות על ישמעאלים ואי אפשר לגבותם אלא אפוטרופס ממונ' בערכאותיהן בודאי מותר ללכת לפניהם כדי להציל מידם וכדאמרינן בפ"ק דע"ז (י"ג ע"א) הולכין ליריד של עכו"ם ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחו' שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהם מפני שהוא כמציל מידם ורבי יהושע בן קרחה התיר ליפרע מהם מלוה על פה לפני אידיהן אע"פ שהוא אסור מן הדין כדאי' התם (ו' ע"ב) והתירו מהאי טעמא וגם נמי אמרו בפ' השולח (מ"ד ע"א) גבי המוכר עבדו לעכו"ם ועבד שהפיל עצמו לגיסות' וכיון שלהציל מידם היה מותר ללכת לפניהם למנות אפוטרופוס והם בדיניהם עשו אפטרופא אמם של יורשים אין לסלק' בדיננו דהא קיימא לן דינא דמלכותא דינא וכדכתיבנא אלא שאם ראו ב"ד שהיא מפסדת בנכסים ומבזבזת אותם יכולין לסלק' כדין אפוטרופא דמפסיד כדאי' בפ' הנזקין (נ"ב ע"ב) וזאת לא ראינוה מפסדת ולא מבזבזת אלא הכל שבחוה על חריצותה במה שעשתה עד היום לתועלת הנכסים בענין חלוקתה עם שותף בעלה ויהללוה בשערים מעשיה וכיון שכן הוא הדין נותן שתשאר אפוטרופא שאפי' נתמני' שלא כדין וראינוה נוהגת (בשוה) [כשורה] אין מסלקין אות' דמאי טעמא אמרו רבנן אין עושי' נשים אפטרופין לפי שחזקתן שאין מעשיהן מתוקנין ואם ראינו שאחר שנעשו אפטרופין נהגו כשורה בנכסים אין מסלקין אותם.
דוגמא למה שאמרו בתוספתא דבבא בתרא (פ"ח) אפטרופין עד שלא החזיקו בנכסי יתומים יכולין לחזור בהן משהחזיקו בנכסי יתומים אין יכולין לחזור בהן.
וכן כתבו רש"י ור"ח ז"ל והסכימו כל האחרונים ז"ל והוא הדין נמי שכשם שאין יכולין לחזור בהן.
גם ב"ד אין יכולין לסלקם אלא מטע' אפטרופא דמפסיד אפי' נתמנו שלא כהלכה על ידי ב"ד טועין.
כל שכן שאם נתמנו כדין ומעשיה' מתוקנים כמו הנדון הזה שהדין נותן שישארו במינויין.
והנה נתבאר שזאת האשה יש לה דין אפטרופוס שמנוהו ב"ד מכח מנוי השופט שאין הדין נותן לסלקה אבל חייבין ב"ד לקיים מעשה השופט: