שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קפ
שאלה קפ:
תנם:
יבמה שנפלה לפני יבם שאינו הגון לה כלל מכמה פנים.
אם מפני שהוא יותר קטן ממנה אם מפני שהוא חדל אישים אם מפני שיש לו נתק בראשו ורוצה ליבמה או שיתנו לו ממון הרבה כדי לפטרה בחליצה.
ושאלתם אם הדין נותן לכופו לחלוץ כי היבמה טוענת שאפילו תשב עד שילבין ראשה לא תחפייס להתיבם אליו ואף אם יכופו אותה להתיבם תחנוק את עצמה ולא תתיבם לו:
תשובה: מחלוקת ישנה היא בין הראשונים ז"ל אם מצות חליצה קודמת או מצות יבום ורבותינו הצרפתים ז"ל פסקו דמצות חליצ' קודמת ואין מתירין ליבם אע"פ ששניהם רוצים אלא א"כ באו שניהם לחלוץ ואמרו לו ב"ד אי צבית ליבומי יבם דאז ודאי מתכווני לשם מצוה וכיון שהם מתכוונין לשם מצוה מתירין אותה ליבם ובענין אחר אנו חוששין דלא לשם מצוה הם מתכוונין וקא פגע באשת אח שלא במקום מצוה שהיא ערוה עליו. ובנדון הזה אין היבם מתכוון לשם מצוה אלא שנתן עיניו בממון. ולפי דעת זו מצות חליצה קודמת. וכיון שמצות חליצה קודמת יש לומר שכופין אותו לחלוץ. ואף ע"ג דבפרק החולץ (ל"ט ע"ב) קאמר רב אמתניתין דבכורו' דתנן התם (י"ג ע"א) מצות יבום קודמת אין כופין כבר פירש ר"ח ז"ל דאמשנה א' קאי דסביר' לן דמצות יבום קודמת. אבל למשנה אחרונ' דחזר' לומר מצות חליצה קודמת כופין ואף לרש"י ז"ל שפי' דאמשנה אחרונה קאי כבר כ' הוא ז"ל (שם) דדוקא בשלא נתנה אמתלא לדבריה. אבל נתנה אמתלא לדבריה כופין. וכדאמרי' בריש מכילתין (ד' ע"א) מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנאמר לא תחסום שור בדישו ולאו דוקא מוכה שחין אלא הוא הדין לכל שאר אמתלא שתתן לדבריה. ועוד הראה פנים לדבריו ז"ל. וכן הרא"ש ז"ל שהוא על דעת זו כתב בתשובה על יבמה שנפלה לפני יבם נער ולא רצתה להתייבם לו בטענה שהוא נער ובער ואין לו נכסים במה לפרנס' ולא רצה לחלוץ עד שיהי' נותנים לו סך קצוב וכתב הוא ז"ל שאם יכולין להטעותו שיחלוץ מטעינן ליה. ואם לאו כופין אותו לחלוץ בחנם עכ"ל. וגם בהלכו' גדולו' כ' שאם הוא ילד והיא גדולה כופין אותו לחלוץ וכן משמע בפ' החולץ (מ"ג ע"ב) דתנן התם ארבעה אחים נשואים ארבע נשים ומתו ורצה הגדול שבאחים ליבם את כולם הרשו' בידו ופרכינן בגמ' ושבקינן ליה והתניא וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחן ודברו אליו שמשיאין לו עצה ההוגנת לו שאם הוא ילד והיא זקנה וכו' אומרים לו כלך אצל שכמותך וכו' ומלשון קושיא זו דאמרינן ושבקינן לי' משמע שאם אינה כמותו בשנים כופין אותו לחלוץ. ואף לדברי הגאוני' ז"ל שפוסקים דמצו' יבום קודמת למצו' חליצה ולא הית' שם אמתלא כופין אותו לחלוץ מדין מורדת שכן כ' הרמב"ם ז"ל בפ' שני מהלכו' יבום יבמה הראויה שלא רצתה להתיבם דינה כדין מורדת על בעלה וכופין אותו לחלוץ לה ותצא בלא כתובה. ואע"ג שהאחרונים ז"ל נחלקו עליו בא"א וכתבו שאין כופין היינו לכתחלה אבל בדיעבד אם עשה מעשה בדבר כ' הרא"ש ז"ל דהויא מגורש'. וכיון דאפי' בגט הויא מגורש' בדיעבד בחליצה אפילו לכתחל' כופין אותו שהרי מצינו לבעלי הגמרא שהחמירו בגט יותר מבחליצה שהרי המדיר אשתו מתשמיש המטה אין כופין אותו להוציא כדאי' בירושלמי בפ' אלמנה ניזונית ובנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו להוציאה וכ' הרמב"ן ז"ל דטעמא דמילתא הוא מפני שמקילין בחליצה יותר מבגט. וא"כ במורדת נמי אף ע"פ שהחמרנו בדבר שלא לכוף לכתחלה מקילינן בחליצה לכוף לחלוץ. ומטענת חליו נמי כופין אותו לחלוץ דלא גרע מבעל פוליפוס דתנן בפ' המדיר (ע"ז ע"א) ואלו שכופין אותו (לחלוץ) להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס וכו' ופירשו בגמר' (שם) שהוא ריח החוטם ובמתניתא תנא ריח הפה. וא"ת שזה אפשר שיתרפא גם בעל פוליפוס אפשר שיתרפא. ומ"מ השתא לא חזי דאדרב' בעל פוליפוס יש לו תקנה כשיתן בפיו פלפל או גרגיר של מלח או דרצונא. כדאי' בפרק במה אשה (ס"ה ע"א) ובעל נתקים אין לו תקנה כלל. ואפילו הי' אחיו כן היתה יכולה לטעון לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל כדאי' התם (כתובו' שם) נמצא שזה האיש כופין אותו לחלוץ מכמה טענו'. האחת מדין מורדת. השנית מדין אמתלא שאינו הגון לה שהוא ילד והיא גדולה. השלישי' מדין חליו וקצף וכל זה אפי' סבירא לן מצו' יבום קודמת למצו' חליצה. ואי סבירא לן מצו' חליצה קודמת הדבר יותר פשוט לכוף. וכפיה זו על ידי ישראל ואפילו בשוטים דבדברים לא יוסר עבד כדאי' בפ' המדיר (שם). וכן כ' הרשב"א ז"ל דכל שכופין אותו לחלוץ כופין אותו אפילו בשוטים. ואם עשאוהו עכו"ם כגון שחבשו אותו ואמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך חליצתו כשרה כדאי' בפ' המגרש (פ"ח ע"ב) ואין בחליצה זו פדיון ממון כיון שמן הדין כופין אותו. אלא שכיון שהיבם במקום אחד והיבמה היא במקום אחר והדין נותן שהיבמה הולכת אחר היבם כדאי' בפ' זה בורר (ל"א ב'). ובפרק מצו' חליצה. בזה אם היא אשה חשובה שאין דרכה לחזר על בתי דינין ותרצה שהיבם יבוא לחלוץ לה במקומה. בזה אפשר הפדיון שיתנו לו מה שיראו חשובי בני אדם כדי שיבוא ברצונו למקומה ויחלוץ. ואפשר שמתוך הפדיון יתפייס לחלוץ ולא יבואו לידי כפיה ושלום על דייני ישראל: