שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קמא
מיורקא אל המשכיל ר' מרדכי נ'גאר נטריך רחמנא
שאלה קמא: שאלת צבור שרצו למנות עליהם מנהיג ועמד א' ואמר תנו לי רשות למנותו ואמרו לו הרשות בידך ואמר להם קבלו עליכם זה בתקיעת כף אמרו לו הן אז עמדת אתה ואמרת ובלבד שלא אהיה אני הממונה אמרי לך לא אבל סתם. ענית ואמרת להם אלא בתנאי זה והוא מינה אותך ואתה מסרב לפי שבתנאי זה תקעת בכף והם הכחישוך ואתה אומר שאתה נאמן ואף אם לא הוצאת בפיך נאמן אתה לומר לא היה לבי שלם עם פי וה"ר זרחיה הלוי ז"ל בעוברו דרך מקומכם החמיר עליך בזה ורצית לעמוד על דעתי:
תשובה: מה שהחמיר בתקיעת כף שהיא כשבועה ואין לה היתר. כן כתבו קצת מהראשונים וקצתם אמרו דהיתר מיהא אית לה כן כתוב בס' עמודי גולה אבל אין לכל זה זכר בתלמוד ואם יש מי שמור' בזה להקל שומעין לו שכל המחמיר במה שלא נזכר בפי' עליו להביא הראיה כמו ששנינו במס' ידים (פ"ד מ"ב). ואנו על הרשב"א ז"ל סומכים להקל בת"כ שאינה כשבועה (הג"ה. אמ"ה ר"ת וסמ"ג ויורה דעה כתבו שהיא כשבוע' וכן בס' אורחות חיים ובס' צדה לדרך שהגאוני' ז"ל מחמירים בה יותר משבוע'). וזה לשון הרב ז"ל בתשובה ולענין ת"כ ששאלת אם היא כשבועה ת"כ ואפילו דבור בעלמא אנשי אמת מקיימין אותו דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. אבל להיות כשבועה לא שמענו ואין בו אפי' מחוסר אמנה כדאיתא בפ' הזהב (מ"ט ע"א) ומה שכתב אל תהי בתוקעי כף בתוקע כפו בעד חבירו ונעשה לו ערב הכתוב מדבר עכ"ל תשובתו ז"ל וכן כתוב בפי' בסוף גט פשוט ואני כל ימי גדלתי בין החכמים ומהם רבנים גדולים ולא ראיתי מי שחשש לזה כלל לת"כ והרי הוא נתגדל בקטלוניא אשר כל הוראותיהם הם על סברת הרשב"א ז"ל ולא היה לו להחמיר בזה. ואף לדבריו שחשבה שבועה מה שטענת לפטור את עצמך מהשבועה באמרך שעל תנאי תקעת כפך שלא תהיה אתה נברר אע"פ שהם אומרים שלא שמעו ממך דבר זה נאמן אתה לפטור עצמך ומה שאמר לך שזה דומה לב' שאמרו לו אכלת חלב והוא אומר לא כי אלא שומן אכלתי שאינו נאמן להכחישם. יפה השבות לו שאין הנדון דומה לראיה שכאמרו לו אכלת חלב מעידים כן בבירור ואינו נאמן להכחישם. ובנדון זה אומרים לא שמענו ואתה טוען בבריא כך התניתי ואין לא שמענו שלהם ראיה לחייבך דלא ראינו אינה ראיה כדאיתא בפ' ב' דכתובות (כ"ג ע"א) ואין אומרים למי שלא ראה את החדש שיביא ויעיד אלא למי שראה את החדש כדאית' בפ"ק דנדה (ז' ע"ב). ומה שטענת שאפילו לא התנית כן עמהם בפירוש אלא שהיית סומך על הבורר שלא יברור אותך שעל מנת כן תקעת כפך אין שבועה חלה עליך הדין עמך דבשבועות בעינן שיהיו פיו ולבו שוין כמו שכתבת. ומה שדחה אותך דלא אמרי' הכי אלא באומר שבועה שלא אוכל פת שיכול לומר פת שעורים היה בלבי שאינו אלא כמפרש דבריו. אבל אלו הי' סותר דבריו אינו נאמן. אין זה אמת שאפי' אמר פת חטים יכול לומר פת שעורים הי' בלבי כן הוא מפורש במס' שבועות פרק ג' (כ"ו ע"ב) וכן בפסחים פ' תמיד נשחט (ס"ג ע"א) אמר שאיני נכנס לבית זה ואמר לזה שאיני נהנה לזה ואמר לזה לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין ומשנ' היא בפ' ג' ממס' תרומות ומש"ה [אם] אמר שלא אוכל בבית ראובן יכול לומר בבית שמעון היה בלבי ואפילו אמר שלא אוכל יכול לומר שלא אצא היה בלבי ופטור עד שיאמר לעדים שאוכל היה בדעתי ואוכל# אחר כך וכן כת' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שבועות. אלא שמדרך אחרת הי' אפשר לו לבא עליך דלא אמרי' דבעי' שיהי' פיו ולבו שוין אלא כשהוא מוטעה בדבורו ואינו מוציא מה שיש בלבו אבל אם אינו מוטעה בדבורו לא בעי' שיהא פיו ולבו שוין אדרב' אמרי' דברי' שבלב אינם דברים כדאית' בפ' האיש מקדש (מ"ט ע"ב) יכן כת' ר"ת ז"ל וגם רבינו שמשון ז"ל בפי' י' וכן כת' הרשב"א ז"ל בתשו' ואפי' לדמיונו שדמה זה לב' אמרו לו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי אין עליך חיוב שאם לענין שוגג אמרה לחייב קרבן אינו חייב ומשנ' שלימה היא בכריתו' בפ' אמרו לו (י"א ע"ב) ב' אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין א"ר מאיר ק"ו אם יביאוהו ב' לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו אם רצה לומר מזיד הייתי ולפי מה שהעלו בגמר' (י"ב ע"א) אפילו בטומאה חדשה דליכ' למימ' נטמא וטבל הוא נאמן לומר לא נטמאתי לפי שאדם נאמן על עצמו כמאה איש וכיון דאדם נאמן ע"ע כמאה איש נאמן אתה להכחישם אפילו היית צריך להכחישם בפי' וכבר הקשו המפרשי' ז"ל בפ"ק דב"מ ונפ' האשה רבה היאך יהא משים את עצמו רשע לומר מזיד הייתי ותירצו זה. ואם לענין מזיד אמרה לחייבו מלקות אינן שוין דבחלב לוקה בעדות שנים ובשבועת בטוי אינו לוקה אי משום דהוי לאו שאין בו מעש' אי משום דהויא התראת ספק לריש לקיש אלא דלא קי"ל כותיה כמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ' ט"ז מהלכ' סנהדרין ובתוס' פ' הערל (דמשום) [דחשיב] לאו שאין בו מעש' כדאי' בשבועות (כ"א ע"א) ומכות (ט"ז ע"א) ובפ' תמיד נשחט (ס"ג ע"ב) ובפ' יוצא דופן ובתמור' (ג' ע"ב) א"כ בדיני אדם אין כאן חיוב ובדיני שמים אתה יודע בעצמך שאין עליך חיוב וכל זה הוא לפי דבריו ודמיונותיו אבל אין אנו צריכין לכל זה מהטעמים הראשונים שכתבתי שאין כאן שבועה ואף בשבוע' אתה נאמן לומר לא הי' פי ולבי שוין בדבר זה אלא לענין דבריו אני כותב שלא לטעות בהן במקום אחר: