שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קמ
שאלה קמ:
בגאייה ראובן מת והניח ב' נשים והנכסי' אינם מספיקין לפרעון ב' הכתובות וכל א' מהם תפסה מהמטלטלין לפרעון כתובתה מהו שיוציאו מהאחרונה כדי לפרוע הראשונה שקדם זמן כתובתה:
תשובה: אם אלו המטלטלין שהניח קנאם קודם שנשא הב' נוטלתן הראשונה לפרעון כתובתה ואין לב' אלא מה שהניחה הראשונ' ואפילו תפסתן הב' וקדמה וגבתה אותן לא גבתה שהרי דבר זה תלוי בפלוגת' דלישנ' ריש פ' מי שהי' נשוי (צ' ע"א) וכן בפ' המניח (ל"ד ע"ב) מייתו לה בגררא והגאונים ז"ל פסקו שב"ח מאוחר שקדם וגבה לא גבה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מלוה ולוה פ' ב' ודין מטלטלין בזה כדין קרקע כיון שכ' לה דקניתי ודאקנה מטלטלי אגב מקרקעי והכי איתא בפרק חזקת (מ"ד ע"ב) וכן כתב הרב ז"ל בפרק י"ג מהלכות הנזכרות וכן כ' הרשב"א ז"ל בתשו' ודברי' פשוטים הם. ואם לא קנאם אלא אחר שנשא השנייה חל שעבוד הב' עליהם כמו הראשונה שהרי בשעה שקנאם כבר היה משועבד לב' הכתובו' וחל על מטלטלין אלו שעבוד שתיהם כאחת ובעיא היא בגמרא בפ' מי שמת (קנ"ז ע"ב) לוה ולוה ואח"כ קנה אי משתעבד לקמא בלחוד או אף לבתרא משתעבד ואסיק' התם דיחלוקו. ופירשו המפרשי' ז"ל הטעם שאינו משום ספק אלא לפי ששעבודם חל כאחת ולפ"ז כיון שהדין נותן שיחלוקו אם תפסה האחרונה מוציאין מידה פלגה ויהבינן לקמייתא. והרא"ש ז"ל כ' בפ' הכותב בשם רבינו יונה ז"ל שאם גבה בב"ד אין מוציאין מידו והביא ראיה לדבריו מפ"ק דב"ק כמו שהאריך בפסקיו והר"ה ז"ל הודה לו במקרקעי אבל במטלטלי אפילו גבה שלא בב"ד מה שגבה גבה. אבל הרמב"ם ז"ל כ' בפ"ק מהלכות הנזכרות שאם קדם האחרון זכה נראה שהוא סובר שמדין ספק אנו אומרי' שיחלוקו אי תפס לא מפקינן מניה כי כן הוא דעתו ז"ל בכל הספקות שבממון ולפי דבריו ז"ל מה שתפסה האחרונה תפסה. ומה שעולה מזה לפי דעתו של הרמב"ם ז"ל הוא שאם קודם שנשא האחרונה קנה מטלטלין אלו תטלם הראשונה לפרעון כתובתה ונדוניא ותוספת הכל משלם בדין מנהג המקום בגביית כתובותיהן ואינו לב' אלא מה שמשיירת הראשונה ואם קנה מטלטלין אלו לאחר שנשא הב' אם תפסתן זכתה בהן ואין לראשונה דין עליה כדעת הרב ז"ל ואם לא תפסתן יחלקו אותן הראשונה והב'. והגאוני' ז"ל היו סוברי' שיחלקו אותן לפי ממון שאותה שיש לה כתובה גדולה מחברתה תטול יותר כשיעור גודל כתובת' עליה. וכן כ' הרב ז"ל בפ"ב מהל' הנזכרות בשמם ולכאור' כן הי' נראה אבל הוא ז"ל כ' שם ובפ"יז מהלכו' אישות שחולקות בשוה וכן דעת הרי"ף ז"ל בפ' מי שהי' נשוי והראב"ד ז"ל השיג עליו וכדברי הרמב"ם ז"ל ראוי לדון באלו הארצות ודבריו נראין כי מעיינת בהו שפיר שכיון ששעבודן חל כאחת ראוי הוא שיחלוקו בשוה. כללו של דבר הנכסים שהיו לו קודם שנשא הב' תטלם הראשונה בין תפסתם האחרונה בין לא תפסתם. והנכסי' שקנה אחר שנשא האחרונ' אין מוציאין מידה ואם לא תפסתן יחלוקו שתיהם בשוה.