שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קלב
שאלה קלב:
צבור שקבלו עליהם שלא יוציא אחד מהם עצמו מכלל טרחם ועמלם ומסים וארנוניות המוטלים עליהם ושלא יוציא מפיו דברי מסירות ולא יוסיף אחד מהם על חבירו בשכר הבתים והתנהגו הדורות הראשונים על זאת הקבלה כראוי וכשהאחד היה עובר עליה היו אומרים לו שעבר על ההסכמה שקבלו אבותם בכח נדוי ועכשו הם רוצים לבטל אותה ואומרים שאם אבותיהם קבלוה עליהם אין רצונם לעמוד בתקנתם שלא קבלוה אלא עליהם לא על זרעם ושאלתם אם יש בדבריהם ממש אם לא:
תשובה: טענתם שאבותיהם לא קבלוה עליהם ועל זרעם אינה טענה שקבלת האבות קיימת היא על הבנים וכן כתב הרמב"ן ז"ל באגרת משפט החרם והביא ראיה מחרמו של יהושע שחל על חיאל בית אלי ועל זרעו כדכתי' וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ויבנה את העיר הזאת את יריחו ונתקיימה גזרתו לאחר כמה דורות וכן בימי פילגש לפי שאמרו ארור נותן אשה לבנימין נאסרו באותו הדור ואח"כ הוצרכו לדרוש ממנו ולא מבנינו וכדמפורש בבבא בתרא (קכ"א ע"א) הא אלו אמרו עליהם ועל זרעם או שאמרו סתם החרם חל על הדורות הבאים וכן כ' הרשב"א ז"ל בתשובה ואפי' לא היתה ההסכמה בחרם אסור להתירו שכל הדברים הנזכרים בה אסורים הם מעצמם שהרי לתקן שלא לפרוק עול הצבור ולהוציא מסירה מפיו ולאבד ממון חברו בתוספת שכירות כלם תקנות גדולות הם ואיך יסכימו הצבור להתירם ואלו לא היתה הסכמה קדומה בצבור היה ראוי להם לחדשה עליהם ואיך יבטלו אותה וכן כתב הרשב"א ז"ל על מה שנשאל צבור שהסכימו להחרים שלא לשחוק בקוביא אם יכולין להתיר והשיב זה לשונו תקנת האיסור תקנת ותיקין ויראי חטא היתה ומי שבא להתיר פורץ גדר. ותמה אני איך פשטו הוראה להתיר בכענין זה ואפילו לא הסכימו כל הקהל באיסור דבר זה מעצמו נאסר ועוד שנוסף עליו איסור ההסכמה וחרם ואיך נחזור ונתיר. הגע עצמך סלק את החרם כמי שאינו היאך יסכימו הרבים להתיר את האסור כל מי שמסכים להתיר זה כמסכים לעשו' עבירה אחת בכינופיא עכ"ל. ואפילו בדבר שנעשה שלא בהסכמה אלא מנהג שהיו נוהגין האבות ועכשו הבנים אינם יכולים לעמוד על אותו מנהג אפילו הכי אסורים הם לבטל אותו מנהג וכדאמר בפ' מקום שנהגו (נ' ע"א) בני בישן נהוג דלא הוו אזלי במעלי שבתא מצור לצידן אתו בנייהו לקמיה דר' יוחנן אמרי ליה אבהנא הוה אפשר להו אנן דלא אפשר לן מאי אמר להו כבר קבלו עליהון אבהתכון וכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך: