שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קלא
שאלה קלא:
עוד שאלת אדם שנדר בעת צרתו ואמר כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכשיצא אל הרוחה לא קיים את נדרו ואחר זמן מרובה נתעורר לתשובה והתחיל לקיים את נדרו מהיום ההוא והלאה ולפעמים מפני שבזה הוא עובר על נדרו ורוצה להשאל על נדרו כי גם הוצאתו היא מצומצמת הרבה מפני נדרו ואינו יכול לעמוד בנדרו מהו שישאל עליו:
תשובה: אלו נדר ואמר אתן כשאצא מצרה זו אתן כך וכך היה חייב לשלם נדרו ועבר עליו על עשה ועל לא תעשה כדדרשי' בפ"ק דראש השנה (ו' ע"א) מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה וכו' בפיך זו צדקה ואמר רבא וצדקה מחייב עלה לאלתר ועובר על לא יחל דברו ואף ע"פ שהוא דבר שלא בא לעולם חל עליו הנדר כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפ' שור שנגח וכו' והרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהל' מכירה ובפ' ו' מהלכו' ערכין והודה לו הראב"ד ז"ל אבל זה לא אמר כן אבל כל מה שארויח אתן ממנו מעשר וא"כ בכל עשר פרוטות שהרויח היה בהן להקדיש פרוטה אחת והוא לא נתנה אבל אכלה וכיון שאכלה פטור הוא מלשלם לפי שזה ממון שאין לו תובעין הוא. ובכל ממון שאין לו תובעין בין במתנות כהונה בין במתנות עניים אם הזיקן פטור לעולם וכדאי' בפ' הזרוע (ק"ל ע"ב) אמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם ואמרי' מאי טעמא משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעין וכל ממון שאין לו תובעין פטור מלשלם. ואקשי' עליה מדתנן בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני נוטל ולכשיחזור ישלם דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים עני היה באותה שעה טעמא דעני היה הא עשיר משלם אמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן. אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן. ואם כן זה האיש שאכל מה שהוא חייב לתת לעניי' מפני נדרו פטור הוא מלשלם אלא שאם הוא עשיר משלם במדת חסידו' ואם הוא עני פטור הוא אפילו במדת חסידו'. ומכאן ולהבא במה שהוא מרויח הוא חייב לצמצם החשבון ולהפרישו וליתן אותו לעניים ואם יש לו בנים והוא מפרנס הם קודמין לזה דקיימא לן (ספרי פ' ראה פיסקא קט"ז) ענייך ועניי עירך ענייך קודמין ועל זה אמרו בפ' נערה שנתפתתה (נ' ע"א) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת רבותינו שביבנה אמרו ואמרי' לה ר' אלעזר זה הזן בניו ובנותיו קטנים ואפילו אין לו בנים והוא צריך למזונותיו להתפרנס ממעשה ידו הוא קודם לכל אדם וכמו שאמרו בפ' איזהו נשך (ס"ב ע"א) חייך קודמין לחיי חברך ואמרו בפ' בתרא דהוריות (י"ג ע"א) היו הוא ואביו ורבו בבית האסורים הוא קודם וכו' ובפ' אלו מציאות (ל"ג ע"א) אמרו אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת ואמרי' בגמר' (שם) מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא אפס כי לא יהי' בך אביון שלך קודם מכל אדם. ומ"מ אם לצאת ידי כל ספק רוצה להשאל על נדרו מתירין לו בפתחים או בחרטה שאפילו במתנות כהונה אם הפרישן יכול להשאל וכדאמ' בפ' אלו עוברין (מ"ו ע"ב) גבי חלה ובפ' בכל מערבין (ל' ע"ב) בענין תרומ' אי בעי מיתשיל עלה ובפ' הנודר מן הירק (נ"ט ע"א) לענין תרומה ובפ' עד כמה (ל"א ע"א) בענין קדשים ובפ' מפנין (קכ"ז ע"ב) אמרי' הקדשתי נכסי לשמים וכשבאתי אצל חברי שבדרום התירו לי את נדרי ובמס' נזירות ריש פ' הריני נזיר מן הגרוגרות (ט' ע"א) אמרי' דיש שאלה להקדש וכן בפ' שבועות שתים בתרא (כ"ד ע"ב) וכן בפ' יש נוחלין (ק"כ ע"ב) וכן בפ' אלו הן הלוקין (כ"ב ע"א) וכן בערכין בפ' שום היתומים (כ"ג ע"א) וביבמות פ' האשה רבה (פ"ח ע"א) ובמנחות פ' התודה (פ"א ע"ב) ובפ' המנחות (ק"ג ע"א) אמרי' הרי נדר ופתחו עמו. וכיון שיש שאלה להקדש ה"ה למתנות ענים דכיון דבכלל שאר נדרי בטוי הם כמו שיש שאלה לשאר נדרים ה"ה לנדר זה ואם הוא נשאל בפתחים יאמרו לו אלו היית יודע שמפני שכחה היית עובר על נדרך כלום היית נודר אם יאמר לא מתירין אותו וכדאמרי' בפ' ארבעה נדרים (כ"ג ע"א) מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל רצו לפני ר' יוסי ואמר לו אלו הייתי יודע שעוברת על דעתך ותעלה לרגל כלום הדרתה אמר לו לא והתירו ר' יוסי ואם הוא מתחרט אומ' לו אתה מתחרט על שנדרת זה הנדר משעה א' אם אמר נתחרטתי מתירין לו ואפילו עבר על נדרו הרי הוא מותר וכדאמר בפרק ג' דשבועות (כ"ח ע"ח) הנשבע על הככר ואכלה אפילו אכלה כלה וכפתוהו על העמוד ללקות נשאל ומתירין לו והטעם בזה הוא שהחכם הוא עוקר הנדר מעיקרו כדאמרי' בפ' המדיר (ע"ד ע"ב) וכיון שעוקר הנדר מעיקרו הרי הוא כאלו לא נדר וכיון שלא נדר הרי לא עבר על נדרו ואף ע"פ שאמרו בנדרים בפ' ואלו מותרין (כ' ע"א) שמי שנדר ועבר על נדרו שאין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר זהו קנס למי שעבר במזיד אבל בכיוצא בזה אין קונסין שאם תקנוס אותו גם יוסיף בכל יום איסור וכיוצא בזה כתבו התוספות: