שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/כד
ענין כד:
ועל החמישית והיא אם יכולים אחרים להתירו זולת אותם ג' שהזכיר בכתב ההוא אם לא.
בזה אני אומר שאם קיים מה שקבל עליו ופי' מן האשה ההיא ועושה תשוב' על מה שעבר על קבלתו ורוצה שיתירו לו נדויו שיכולין להתירו כל ג' היודעין לפתוח הנדר כדין כל היתר נדרים ואין בין היתר נדוי להיתר שאר נדרים ושבועות אלא שהתלמיד יכול להתיר הנדוי במקום רבו משא"כ בנדר כדאיתא בפ"ק דנדרים (ח' ע"ב) ומ"ש שלא יוכלו להתירו אלא הג' הנז' כיון שלא אמר זה בשבועה ולא בקבלת חרם יכולין להתיר נדויו ג' אחרים שכיון שהם ראויים להתר' נדרים ונדויים אין כח בידו לסלק היכולת מידם ולומר שלא יתיר שום אדם זולת אלו ואלו היה אפשר לסלק יכולת מידם כשהקשו בריש פרק השולח (ל"ה ע"ב) וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה למה לא תקנו שתסלק כח החכם אלא ודאי אין אדם יכול לסלק כח חכם המתיר וכ"כ בשם הר"מ מרוטנבורק ז"ל אלא א"כ אמר שאם התירוהו אחרים שהוא מקבל עליו שיהא מוחרם ומנודה והוא לא אמר כן לפי נסח לשון קבלתו אלא שאם אמרו העומדי' שם בשעת קבלתו שהכונה היתה כשאמר שלא יתירוהו שום אדם אלא אותן הג' שהוא מקבל על עצמו שישאר החרם עליו אפי' יתירוהו כל העולם עד שיתירוהו אותם הג' אז צריך שיתירוהו אותם הג' ודבר זה תלוי בידיעת העומדים שם בשעת קבלתו מה היתה הכונה בזה ואם אומרים שהכונה היתה שהוא מקבל עליו החרם והנדוי ושלא יפטור ממנו אלא בהיתר אותם הג' אז נרא' שהיתר אחרים זולת אלו הג' אינו היתר שאם התירוהו אחרים מיד חל עליו הנדוי שקבל עליו עד שיתירוהו הג' הנז' ואף בזה אפשר להיות תקנה שיהא נשאל מקבלתו האחרונה ויתירוהו ואח"כ יתירוהו מהחרם והכי מוכח בפ' בתרא דנדרים (צ' ע"א) ונתפרש' השאל' החמישית: