שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קנו
שאלה קנו:
עוד שאלת ראובן לוה מישמעאלי א' בשטר והפקיד הישמעאלי השטר ביד שמעון ולפי דברי ראובן שהוא פרע החוב לישמעאלי וצוה לשמעון שיחזיר השטר לראובן לאחר זמן יצא הישמעאלי מן העי' ואדון העיר לקח כל מה שמצא מאותו הישמעאלי ויקר מקרה שנפל זה השטר ביד זקן הקהל ונתנו ביד אדון העיר ותבע אדון העיר לראובן החוב כלו חזר ראובן אצל שמעון ואמר תן לי השטר שהפקיד בידך הישמעאלי אמר לו שמעון דע שיום אחד הוצאתי שטרות הרבה שהיו בידי לידע שם כל אחד ואח' והלכתי אצל זקן הקהל לקרותם מפני שהוא יודע לקרות כת' הישמעאלי' וכשמצא אותו השטר לקחו ממני בחזקה ואנסני עד שהנחתי אותו בידו ולא יכולתי להוציא אותו מידו לא באונס ולא ברצון והוא הפסידך ועכשו ראובן הוא טוען לשמעון אתה גרמת לי להפסיד ממוני ומסרת ממוני ביד המלכות השיב שמעון ואמר ומה לעשות לך האם ברצוני גרמתי להפסיד ממונך או מסרתי בידו חליל' לך אבל הזקן הוא הפסידך ותביעתך אצלו והזקן הוא מודה לשמעון בכל דבריו שהם אמת.
יש לי לדון בזה לחיוב או לפטור כפי קוצר דעתי בתחלת העיון ירא' שהדין עם ראובן מהא דאמרי' בהגוזל בתרא (קי"ז ע"א) ואם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי.
אבל מ"מ יש להשיב בזה דהדין עם שמעון כי שמעון לא מסר השטר ביד אדון העיר כי אם ביד הזקן ולא הי' יודע שהזקן יקח אותו בחזקה ויוליכנו ביד השר שכל ישראל בחזקת כשרים הם וסוף שמעון הוכיח על תחלתו שכן היה שלא לקחו הזקן כי אם בחזקה ואלו הי' יודע שמעון שהזקן ימסרנו ביד השר לא נתנו בידו א"כ אין לך אונס גדול מזה אחר שלא היה מוחזק מתחלה לשמעון שהזקן יהי' אנס בדבר הזה וכן יראה מפשט ההלכ' שלא אמרו הראה מעצמו חייב אלא כשהי' יודע מתחלה שהוא אנס ומסר בידו ובפי' ביאר הרמב"ם ז"ל בפ' אחרון מה' חובל ומזיק שאמר כיצד הרי שאמר המלך להביא יין או תבן וכיוצא בדברים אלו ועמד מוסר ואמר הרי יש לפ' אוצר יין או תבן במקום פלוני והלכו ולקחוהו חייב לשלם ע"כ הרי יש לך בפירוש שלא נקרא הראה מעצמו אא"כ יודע בבירור מתחלה שהראיה הזאת תפסיד אבל זה שמעון שלא הראה כי אם להבחין השטרות אין לך אונס גדול מזה.
עוד יש לראובן לטעון ולומר לשמעון שהוא פושע בפקדון הזה וחייב ואין זה אמת שאפי' יהי' פושע בדבר אפ"ה יש לשמעון להשיב שאינו נפקד של ראובן כי אם של ישמעאלי.
וא"ת שחזר שומר של ראובן כמו שהי' שומר של ישמעאלי מאחר שצוה להשיבו לראובן עכ"ז יש לטעון שמאחר שלא היה במעמד שלשתן לא קנה ראובן וכ"ש עם מה שהקדמנו שזה אנוס ופטור מן האונסין ואפילו היה במעמד שלשתן כבר פסק הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ"ק דגטין על אות' הלכה שאם היה המפקיד עכו"ם והמקבל והנפקד ישראל אפי' אנסו העכו"ם עד שהביא הפקדון לבית העכו"ם פטור.
עוד אני אומר שאחר שאין שליחו' לעכו"ם לא לעשו' שליח ולא להיות שליח א"כ אינו בתורת זכיה שכל מי שאינו בתורת שליחות אינו בתורת זכיה לבד מקטן וזה מתבאר בגמרא בפ' איזהו נשך (ע"א ע"ב) וביארו הר"ן ז"ל בריש האיש מקדש א"כ נתחייב מזה שזה שמעון אם לא הי' במעמד שלשתן מעולם לא נעשה שומר לראובן ולא נתחייב בפשיעה אפי' יהי' פשיעה מה שהראה לזקן עכ"ל שאלתך אות באות:
תשובה: לענין עיקר דינא בנדון הזה הדין עם שמעון שכיון שהזקן אינו מוחזק באנס שפיר הוה מצי לאחוויי ליה ההוא שטרא ולית עליה דינא דמסור כלל וזה פשוט הוא וכמו שבא בשאלתך ויכול ראובן להחרים סתם מתקנת הגאונים ז"ל דכל טוען טענת שמא על שמעון שהוא גרם לו ההפסד ההוא בכוונה. ועדותו של זקן סבא דבהתא אינה פוטרתו שהרי מעשיו פסלוהו. אבל לענין משא ומתן של הלכה להשיב על כל פרטי דבריך איני יכול להשמיט עצמי שלא להפיק רצונך בזה להעיר לך אזן לשמוע כלמודי' וישמע חכם ויוסיף לקח. תחלה אני אומר שאם זה הזקן היה מוחזק במסור היה חייב שמעון לשלם לראובן כל מה שהפסידו מחמת מסירתו השטר ההוא ואע"פ שהזקן לא אנסו באותו ממון אלא שמסרו לאדון העיר ואדון העיר אנסו והוה מצי למימר דשמעון פטור דמאי עבד ואי משום שהזקן מסר לשר ע"פ דבורו של שמעון לא מחייב שמעון משום דקי"ל בפ' האיש מקדש (מ"ב ע"ב) דאשלד"ע משו' דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אפ"ה לדידי סבירא לי דלא מפטר מהאי טענתא ומה"ט גופיה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכיון דהוחזק הוא במסור לאו ישראל כלל הוא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' עדות וז"ל המוסרין והאפיקורסין והמינין והמשומדי' לא הוצרכו חכמים למנותם בכל פסולי העדו' לפי שלא מנו אלא רשעי ישראל אבל אלו המורדי' הכופרים הם פחותים מרשעי ישראל ומן הגוים וכיון שהם פחותי' מן העכו"ם ובכלל פורקי עול הם אין למשלח אותם לעשו' שליחו' של מסירה טענה לפטור אותו משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין שזה מפורסם הוא שאינו שומע דברי הרב דעכו"ם גמור חשבינן ליה ובפ' השולח (מ"ה ע"א) אמרו מסור אינו בקשירה ואפי' יש שליח לדבר עבירה בכגון זה ועוד שזה דומה לשליחו' יד דרחמנא חייביה ע"י שליח כדאמרי' התם (קדושין שם). ועוד יש לחייבו כאלו מסרו אל האנס עצמו ואין אנו צריכין לבא עליו מדין שליח שכיון שהוחזק מסור המוסר בידו כמוסר אל האנס הוא וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' תשובה ובפ"א מה' חובל. וגם מפני טענתו שטוען שהוא כשהראה השטר ההוא לזקן בכלל שטרו' אחרים הראהו ולא בכוונ' מסיר' מסרו לא מפטר דהא קי"ל דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן כדאיתא בפ' כיצד הרגל (כ"ו ע"א) וגם אין לפטרו בטענ' אונס לפי שלא היה יודע שאותו שטר היה בכלל אותן שטרו' ואונס היה לפי שכל הטוען לא הייתי יודע ששם היה לאו אנוס הוא אלא פושע וכדאמרי' בפ' המפקיד (ל"ה ע"א) כל לא ידענא פשיעותא היא וכיון שלהראו' אותו השטר שזה הי' בכללן הוי פושע אע"פ שלקח הזקן זה השטר בחזקה ובאונס מחייב דהא קי"ל התם (מ"ב ע"א) ובפרק כיצד הרגל (כ"א ע"ב) גבי הכלב והגדי שקפצו תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ודבר זה אע"פ שלענין פקדון אתמר ה"ה לדינא דמסור. ולענין נזקין נמי אמרי' בפ' כיצד הרגל (כ"ו ע"ב) היתה אבן מונחת לו בחיקו וגו' הכיר בה ושכחה ועמד ונפלה לענין נזיקין חייב. ומה שפלפלת בזה לפי שאין זה שומר של ראובן אלא של הישמעאלי וצרפת לזה ענין מעמד שלשתן וכן אין שליחו' וזכייה לעכו"ם אינו ענין לזה שחיובו של שמעון אינו מפני אונס הפקדון שאינו אלא ניירא בעלמא ואפי' לראיה לא היה עומד שהרי נמחל שעבודו שהרי פרוע היה ואלו היו טענותיהם על הנייר הי' מקום לדבריך משום דניירא דלוה הוא כמ"ש הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפ' הכותב ובפ' הספינה אבל אין טענותיהם אלא על הממון שהפסיד בגרמת השטר ובודאי מחייב מדין מסור דמסור מחייב בבציר מהכי דבהרא' מעצמו מחייב אע"פ שלא נשא ונתן ביד כדאיתא בפ' הגוזל ומאכיל (קי"ז ע"א) ואפי' בדבורא מחייב כדאמרי' בפ"ק דב"ק (ה' ע"א) דפרכי' התם אלא מסור ליתני כלומר בכלל אבות נזיקין. ומפרקי' בדבורא לא קא מיירי ומשמע דמסור אפי' בדבורא מחייב ואפי' לית ביה מעשה כדמוכח התם בהדיא. וכיון שכן הדבר ברור שאם הזקן הי' מוחזק במסור וזה הראה לו שטר זה שבשבילו בא הפסד לראובן שהוא חייב לשלם לו כל מה שהפסידו מדין מסור דלא גרע מדבורא ולא מדין פושע בפקדון. וגדולה מזו יש לך לומ' שאפילו היה הדבר בהפך שראובן הי' המלוה ושמעון מסר השטר ביד מסור או אנס ומשום אותה מסירה הפסיד ראובן חובו בודאי מחייב שמעון מדין מסור אע"ג דמדין שומר הוה מפטר דרחמנא מעטינהו לשטרו' מדין שומרים כדאיתא בפ' הזהב ואפי' פשע בהם מפטר כדעת הרי"ף ז"ל ותלמידו הר"י אבן מיגאש ז"ל וכן הסכימו גדולי האחרונים ז"ל אע"פ שהרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שכירו' מחייב בפשיעה מדין מזיק אבל אפילו לדברי הפוטרין דוקא בטענת גניבה ואבידה אבל אם מסרם לאנס מחייב מדין מוסר מטעמא דכתיבנא. ובזה סלקתי כל טענותיך בזה ולא כתבתי זה אלא להתלמד במקום אחר: