שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קמט
ברשך אל ה"ר שמואל בר דוד חלאיו יצ"ו
שאלה קמט: שאלת סופר שהיה לו לכתוב זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה וכתב שני פעמים לה' ויש לו אימון ידים וזריזות לקלף את השם כלו ממקומו בבת אחת עד שעושה ממקום ה' דוכסוסטוס ר"ל שני קלפי' ואותה קליפה שמקלף בה את ה' בבת אחת הוא מסיר את השם כלו ממקומו שלם ושאלתך היא אם אפשר זה ולא יהי' איסור בדבר מטעם מחיקת השם שהרי השם אינו נמחק ולא נגרד אלא שמסי' אותו ממקומו שלם וגנזו ואם זה הוא מותר א"כ בפרשה פתוחה שנעשית סתומה או סתומה שנעשי' פתוחה שכ' הרמב"ם ז"ל שאין לה תקנה אלא בסלוק היריעה וכתבו מהאחרונים ז"ל שטעם הדבר הוא מפני מחיקת השם לפי שברוב הפרשיו' יש שמות בתחלתם או בסופם א"כ בכיוצא בזה יש תקנה שיקלף את השם ממקומו ויגנזנו ויכתוב במקומו דברי חול:
תשובה: לקלף את השם מהגויל אע"פ שאין בו משום מחיקת השם שהרי השם נשאר שלם אבל יראה דלכתחלה אסור שיש לחוש שמא לא תהיה הקליפה שלימה ויבא לידי מחיקת השם ואע"פ שהסופר סומך על זריזותו ואומר בחכמתי כי נבונותי אני יודע להזהר מזה נאמר לו אל תסמוך על זריזותך כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' בחשש מחיקת שמו הנכבד והנורא שנכתב בקדושה שמא תבא לידי פשיעה זו ונדחה ידך לפסוק הקליפה באמצע האות ותבא לידי מחיקת השם שיש בה לאו ואל תכניס עצמך לבית הספק. ועוד שהדיו הוא נבלע בגויל ולפעמי' עד שהוא נראה מבחוץ וכשיקלף העליון נרשם רשם האות על התחתון ודבר זה נראה ודאי שהוא אסור שהרי נפסק השם חציו בעליון וחציו בתחתון ואיך יוכל להנבא הסופר עד היכן הוא מגיע רושם בליעת הדיו. ועוד אם זה הסופר זריז מה יעשו הסופרים האחרים שאינ' זריזים כמוהו וכי נתיר לאחד ונאסור לאחרים. וכיוצא בזה אמרו (פסחים ל"ז נ"א) גבי סריקין המצויירין בפסח אפשר יעשנ' בדפוס ויקבענה אמרו לו יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי ביתוס מותרין ואף אנו נאמר כל הסופרים אסורים וסופר זה יהא מותר וכל מה שא"א להתירו לכל אין מתירין אותו לזריזים שמא יבואו שאין זריזים לעשות כן ויבואו לידי איסור ובפ' אלו מגלחין (י"ד ע"א) לא התירו לכבס במועד למי שאין לו אלא חלוק אחד מטעם דאזורו מוכיח עליו הא בלאו האי טעמא הוו אסרי משום האי טעמא דאמרו כל הסריקין אסורי' וסריקי ביתוס מותרין וכדאיתא בפ' כל הבשר (ק"ז נ"ב) ודוקא שבות במקדש ולבני חבורה התירו דכלם זריזים הם אבל לזריזי' אחרים אסרו שאין לחלק באיסורין בין זריז לשאינו זריז. ולא כל שבות נמי התירו להם דסדור קנים ונטילתן אינו דוחה שבת כדאיתא במנחות (צ"ו ע"א) ובפרק כל הכלים (קכ"ג ע"ב) והכי מוכח נמי בפסחים (ס"ה ע"ב) גבי מקלות חדשים היו שם ובפ' המוצא תפילין (ק"ג (ע"א) גבי חותכין יבלת הא אין לנו בזה אלא מה שמנו חכמים אבל להתיר מדעתנו לזריזים מה שלא פירשו הם ז"ל זה א"א. וכן יש להביא ראי' שדבר זה אסור אפי' לזריזין מדאמרינן בערכין (ו' ע"א) הי' שם כתוב על ידות הכלי' ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז. ופי' יגוד יחתוך כמו גודו אילנא ואם הגירסא היא יגור מלשון מגוררת במגירה בלשון משנה מגירה לגור בה את הגבינה ואלו היה אפשר להתיר קליפה לא היה לו לגוד ולא לגור כ"מ השם אלא יקלף אותו בקרדום ויגנוז דהא אסיק התם דשם שלא במקומו לא קדוש ויותר קל הוא זה בקורה ולא בגויל וכן בפ' כל כתבי (קט"ז ע"א) אמרינן גבי ספרי מינין קודר אזכרות שלהם וגונזן. ופירש קודר נוקב כל הגויל ומסלקו כמו מקדרין בהרים שבפ' כיצד מעברין (נ"ח ע"א) שפרש"י ז"ל נוקבין וכמו קדירת קנה שבפ' אלו טרפות (נ' ע"ב) וכמו קדירה אין מצטרפת בפ' העור והרוטב (קי"ט ע"ב) וכמו קודר את הזפק בסכין כעין ארובה ונוטלו (זבחים ס"ה ע"א) ויש גורסים מקרדין בהרים וכן כלם. ולא הזכירו קליפ' ומשמע דקליפה לא התירו ובודאי דטעמא דמילתא משום חשש מחיקה ולא חלקו בין זריז לשאינו זריז ואפי' שלא במקום אזכרות היה אפשר לאסור זה בס"ת ולא מחמת הקליפה אלא מפני הכתיבה על מקום הקלוף שלא מצינו לחכמים ז"ל שהזכירו בתקון הטעות כשנפל בס"ת קליפה כלל אלא גרידה ביבש ומחיקה בלח כדאמרי' בפ' הקומץ רבה (ל' ע"ב) הטועה בשם גורדו וגו' ר' יצחק אמר אף מוחק ואלו קליפה לא הזכירו וכבר חלקו הראשוני' ז"ל בין גרידה לקליפה גבי צנון שחתכו בסכין בפ' כל הבשר (קי"א ע"ב) ובספר איסור משהו ופי' שהגרידה היא דקה שאינה יכולה להנטל בפני עצמה כלה כאחת והקליפה היא נטלת כלה כאחת וא"כ כשגורד בס"ת נשאר הגויל כמות שהיה אבל כשקולף הרי חלקו לשנים ויש לאסור זה לפי דעת בעל הערוך ז"ל שפי' בשם הגאונים ז"ל שפי' שדוכסוסטוס הוא החלק הנשאר לצד הבשר וקלף הוא החלק שנקלף לצד השער ובלשון יוני דוך נקרא מקום וסוסטוס נקרא בשר והרבה יש בתלמוד דוך פלן מקום פלוני דוכתא מקום ולפי דעת מי שכתב שס"ת שנכתב על הדוכסוסטוס פסול א"כ כשמקלף מקום הכתיבה מה שנשאר הוא דוכסוסטוס ופסול לס"ת. ואע"פ שיש חולקים בזה ואומרים שדוכסוסטוס כשר לס"ת וגם הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' תפילין ה"ז ע"ש וצ"ע). הוא מפרש בהפך דוכסוסטוס וקלף שאותו שהוא לצד השער קורא אותו דוכסוסטוס ואותו שהוא לצד הבשר קורא אותו קלף ולפי אלו הסברות יהיה מקום הקליפה כשר לס"ת אפ"ה נראה לפסול בכאן שלא התירו קלף ודוכסוטטוס לס"ת אלא כשהוא כלו על הקלף וכלו על הדוכסוסטוס אבל חציו על הגויל וחציו על הקלף ועל הדוכסוסטוס פסול. וכ"כ הרי"ף ז"ל בהל' ס"ת מהירוש' וכ"כ הרמב"ם ז"ל ואפילו כלו על הקלף כתב ר"ח ז"ל שאין מתירין כן לכתחלה והכי מוכח בגטין ובפ"ק דבב"ב (י"ד ע"א) ומה שהזכירו שם היתר בקלף בשעת הדחק שאני ומכל זה למדנו שאין רשאים הסופרים לקלף אפי' שלא במקום אזכרות ולכתוב במקום הקליפה לפי שאינו נקרא גויל אלא כשהוא שלם כדאמרי' בריש השותפין שרצו (ג' ע"א) גויל אבני דלא משפיין שכל דבר שהוא שלם בין באבנים בין בעור נקרא גויל וכיון שאותו מקום אינו נקרא גויל וכלו הוא גויל פסול לס"ת דבעי' כלו גויל לכולי עלמא לא חצי גויל וחצי קלף או דוכסוסטוס ואפי' בדיעבד פסול ולא מצינו שהתירו אלא כשהעור יש בו נקבים דקים שאמרו כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ואמרו עוד קולמוס בודקו כדאית' בפ' (המיציא יין) [הקומץ רבה] (ל"ה ע"א) ובפ' (הקומץ רבה) [שמונה שרצים] (ק"ח ע"א) ובפ' העור והרוטב (קי"ט ע"ב) אמרי' כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב אבל בקליפה יראה שהוא אסור אע"פ שהוא במקום מועט שכיון שאם היתה כל היריעה כן היה פסול אני אומר דה"ה במקצתה ואפי' במקום תיבה אחת דמאן פלג לך ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ובאיסורין שהם הלכה למשה מסיני אין לחזר אחר קולות במה שלא ראינו היתר נוהג ובפ' הניזקין (נ"ד ע"ב) אמרי' כל ס"ת שאין אזכרות שבו כתובין לשמן אינן כלום ואלו הי' אפשר לתקן שלא בגרידה לא היו אומרים בלשון הזה ויותר טוב היה לקדור כל האזכרה ולדבק במקום הנקב מעט גויל בדבק כמו שאני רואה הסופרים נוהגים ויש להם על מה שיסמוכו בירוש' דמגילה דאמרי' התם ודובקין בדבק והביאו הרי"ף ז"ל בה' ס"ת או להניח המקום הנקוב שאין הנקב פוסל ס"ת כדמוכח בפ' הקומץ רבה (כ"ט ע"א) דאמרינן התם נקב תוך הה"א כשר ואותה תיבה החסרה יתלוה בין השטין וישאר המקום נקוב זה אפשר שיהיה יותר כשר מהקליפה. וא"ת אם אפשר בתקון זה למה אמרו אינו שוה כלום י"ל שתקון זה הוא פוגם קצת הספר והשוכר סופר לכתוב לו ס"ת לא נתן לו שכר על ספר כזה על כן הפסיד שכרו אף ע"פ שהוא כשר אבל אם הקליפה היתה כשרה אין הספר נפגם בכך שמנהג הסופרים לקלף שלא במקום אזכרה וגם למ"ד של לה' יכול לגרוד אותה והא דאמרי' בפ' שבועת העדות (ל"ה ע"ב) דכל (הנופל) [הנטפל] לשם מלפניו מותר למוחקו וא"כ כשבא לתקן יגרוד הלמ"ד וירחיב האות שלפניה ע"ג הגרד מקום הלמ"ד ויקדור מקום האזכרה כעין ארובה ויגנזנה וידבק במקום הנקב מעט גויל בדבק ויכתוב עליו האות החסרה כמנהג הסופרים או יניחנו נקב והאות החסרה יתלנה בין השטין ואע"פ שמקום הנקב נשאר פנוי מה בכך והלא אם לא היה נקוב ונשאר חלק אין ס"ת נפסל בכך כיון שאין שם שיעור פרש' וכן נהגו הסופרי' להניח מקום פנוי בסוף שט' כשהכתיב' היא גדול' ומתחילין בשטה שנייה והכי אמרינן בפ' הקומץ רבה (ל' ע"ב) זה אפשר לעשות אבל הקליפה הנז' איני רואה שתהיה מותרת כלל באזכרות ואפי' שלא במקום אזכרו' יש לפסול מחמת הכתיבה על מקום הקליפה זה אני דן להלכה אבל למעשה אני מניח הסופרים לקלוף ואיני מוחה בידם לפי שבספר המצות הזכיר הקליפה ולא אסרה וא"ת א"כ כיון שיש תקנה בקדיר' האזכרה לפרשה פתוחה שעשאה סתומה וסתומה שעשאה פתוחה א"כ למה כתב הרמב"ם ז"ל שאין לו תקנה אלא בסלוק היריעה יקדור האזכרה אם מפני מחיקת השם אסר הרב ז"ל וי"ל שכיון שהאזכרה עצמה אין לה תקנה אלא בגניזה כתב הרב ז"ל שאין לה תקנה אלא בסלוק היריעה לפי שלא רצה הרב ז"ל לגלות היתר הקדירה שמא חשש לאזכרה שלא ישליכהו למקום איבוד בפשיעה מה שאין לחוש כן בסלוק היריעה שאזכרה איידי דזוטרא מירכסא. זה נראה לתקן לפי דעתו ע"פ מנהג הסופרים הנוהגים קולא בתיקון הפרשיות מסתומה לפתוחה ומפתוחה לסתומה בסתום חכמה יודיעוך ובבואך ליטהר מן השמים יסייעוך ורודפיך ירוצו ולא יגיעוך. כנפשך וכנפש שמעון בה"ר צמח זלה"ה: