שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קמח
ענין קמח:
ואחר אשר השיכותי מעל החכמים הראשונים והאחרונים ז"ל את תלונו' בני ישראל הרב הגדול הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו ז"ל אכתו' קצרו של דבר כפי העולה בידינו ממקומו' מפוזרי' בתלמוד הצבור חייבים לגדל משלהם מי שהוא חשוב בדורו כר' אמי בדורו וגם החכם עצמו נוטל מעצמו הראוי לו לגדולתו כדמוכחא ההיא דפ' הזרוע (קל"ד ע"ב) ואם הוא חכם ששואלין אותו דבר הלכה בכולה תלמודא ואומ' ראוי למנותו פרנס על כל ישראל וריש מתיבתא וכל ישראל חייבים לגדלו ואם שואלין אותו במסכתא קבועה לו דבר הלכה ואומר ראוי למנותו פרנס בעירו והם מגדלין אותו ואם אינו בגדר זה עדיין אלא שהוא עוסק בלימודו ומניח עסקיו בני עירו חייבין למטרח בריפתיה כדמוכח בפ' אלו קשרים (קי"ד ע"א).
ואם יש פרנס בעיר ראוי לכל זה והוא עשיר וגדול מאליו ויש בעיר חכם אחר שצריך שיגדלוהו מדרך ענוה וחסידות הוא שיאמר להם שאותו חכם אחר ראוי לישב בישיבה כדי שיגדלוהו כדמוכח בפ' ואלו נאמרים (מ' ע"א) וכן חייבים הצבור ליחד תיבה לתלמידים העוסקי' בתלמוד כדי להרבות בישיבה ולמען הרחבת גבולם בתלמידי' כדמוכח ההיא דפ' הניזקין (ס' ע"ב) זהו חיוב הצבור.
אמנם החכמי' והתלמידים אם נהגו סלסול בעצמם שלא ליטול ושיתפרנסו מיגיע כפם או בדוחק יש להם שכר טוב בעמלם וחסידות הוא להם ומוטב הוא להם שיבטלו קצת עתים מלקיים והגית בו יומם ולילה מלסמוך על הצבור במזונותם.
והכי אסיק רבא בפ' כיצד מברכין (ל"ה ע"ב) דאמר להו לרבנן במטותא מינייכו לא תיתון קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי כי היכי דלא תטרדון במזונייכו כולא שתא.
ואפשר לומר שהחכמים הממונים פרנסים על הצבור אפי' אפשר להם לעשו' מלאכה אין להם לעסוק במלאכה בדורו' הללו שנתמעטו בני עלייה ואותם מועטים אם יעסקו במלאכה בפני ע"ה יזדלזלו בפניהם ודומה זה למ"ש בפ' השותפין (ח' ע"א) רבנן לאו בני מיפק באוכלוסא נינהו אבל התלמידים הטוב והישר להם שיעסקו בתורה לשמה לא ע"מ שיקראו חכמים וסוף הכבוד לבא וילמדו ג"כ אומנות ושיעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי ובזה תהיה תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת ועליהם הוא אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
וכן מצוה ביד כל אדם לההנות ת"ח מנכסיהם ואם הטילו מלאי לכיסיה' ועשו להם פרקמטיא אין למעלה מזה וזוכים לישב בישיבה של מעלה זהו חיוב היחידי'.
אמנם אם החכמים נמנעים מלקבל הנאות זהו הטוב והישר אא"כ מתלמידים כמו שמוכח בפ' אלמנה נזונת (צ"ו ע"א) אי נמי אם הנותן רוצה להתכבד בחכם כדמוכח בפ' א"ט (מ"ד ע"ב) ובפ"ק דחולין (ז' ע"ב) ובפ' בני העיר (כ"ח ע"א) אי נמי כדי שיוכל לעסוק בתורה ולא יתבטל ממנה בשביל מזונותיו כמו שעשה שמעון אחי עזריה ור' יוחנן שהתפרנס מהנשיא כדי שיעסוק בתורה וכן עשה יששכר לזבולון אחיו וזכה זבולון שנתברך עם ישככר ולא עוד אלא שהקדימו הכתו' שנאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך.
זה עלה בידי מזה הענין ומי שזכנו ללמוד זכות על הראשונים ז"ל יזכנו להיות מהזוכים לכתר תורה וכתר שם טוב כמותם.
וכ' שמעון בה"ר צמח זל"הה: